Taraxacum spp. Radix - ראן בוטניקס

אינדקס צמחי מרפא

מוצאו של הצמח, הנמנה עם משפחת המורכבים, במערב אירופה. המרפאים הערביים של המאה העשירית התייחסו לשינן כאל משלשל ומשתן, אבל בעיקר כמחזק (Tonic) לכבד. בימי הביניים השתמשו בצמח כדי לטפל במחלות של המרה הצהובה, הכבד וכיס מרה. גם ברפואה העממית של סין, הודו ורוסיה שימש השינן לתמיכה בכבד, וברפואה הסינית המסורתית משלבים אותו עם צמחים אחרים בפורמולות לטיפול בצהבת. השורש הקלוי משמש כתחליף טבעי לקפה. ברפואת הצמחים המודרנית נחשב שורש שן הארי לצמח עדין, המתאים במיוחד לטיפול בדלקות מפרקים כרוניות ולצורך תהליכי פינוי רעלים (דה-טוקסיפיקציה).

חלקי הצמח בשימוש רפואי
שורש.

השפעה ידועה בספרות המקצועית
מוריד רמות שומנים/כולסטרול בדם, ממריץ ייצור מרה והפרשתה, ממריץ מרה, מנקז לימפתי, משלשל עדין, משקם/מגן כבד, משתן מטבולי, מתמיר (אלטרטיבי), נוגד דלקת.

שימושים מקובלים עיקריים
דלקת הכבד (כרוני), דלקת כיס/דרכי המרה, דלקת מפרקים ריאומטית (RA), ליקויים בתפקודי הכבד.

שימושים מקובלים משניים
אבני מרה, בצקות, גודש לימפתי, דלקת הכבד (אקוטי), חולשת מערכת העיכול, כבד שומני, כימותרפיה (תמיכה), עצירות, פינוי רעלים (דה-טוקסיפיקציה), פסוריאזיס, קשיי עיכול (דיספפסיה), שיגדון (גאוט).

בטיחות וזהירות
ידועים מקרים אחדים של אלרגיה קלה לצמח. הצמח הוא ממשפחת המורכבים ומכיל לקטונים ססקוויטרפניים ולכן יש לנקוט זהירות בשימוש באנשים בעלי רגישות ידועה למשפחה זו; תופעות לוואי הנגרמות מנטילה של הצמח במינונים רפואיים הינן נדירות. קיימים דיווחים בודדים על אודות תופעות לוואי שכללו צרבות והפרעות עיכול; מינון יתר עלול לגרום שלשול קל; על הסובלים מאבנים בכיס המרה והסובלים מעודף חומציות בקיבה יש לנקוט זהירות בשימוש בצמח. מכיוון ששורש הצמח נחשב לממריץ מרה, הוא נחשב כלא מתאים לשימוש במקרים של חסימות בדרכי המרה, דלקת בכיס המרה וחסימת מעיים. מאותם טעמים, לא מומלץ להשתמש בצמח במצבים של דלקות בקיבה או כיבים במערכת העיכול. מקור בודד מציין התוויות נגד נוספות הקשורות למחלות של הכבד כגון צהבת, שחמת וסרטן בכבד; קיימת השערה תיאורטית לפיה נטילה משולבת של הצמח עם ליתיום עלולה להגביר את תופעות הרעילות של התרופה וזאת בגלל השפעה מצטברת של איבוד נתרן. אין ראיות קליניות התומכות בהשערה זו; מדד רעילות LD 50: בהזרקה תוך בטנית לעכברים, 36.6 גרם לכל קילו משקל.
הריון: שימוש מוגבל בנשים במהלך תקופה זו לא הראה רעילות לעוברים. מידע ממחקרים שנערכו בבעלי חיים הינו חלקי ואינו מספק. מקורות רשמיים אינם אוסרים על שימוש בצמח בתקופה זו.
הנקה: הצמח מתאים לשימוש במהלך תקופה זו.

אופני שימוש ומינונים
טינקטורה: 1:3, 25% אלכוהול, 3-6 מ"ל TID.
תמצית יבשה: 5:1, 150-300 מ"ג TID.
מרתח:8-2 גרם TID.
כחלק מפורמולה: 20%-30%.

מונוגרף זה נכתב ונערך על ידי גל מ. ראן RH(AHG), MIHA
וכל זכויות היוצרים בו שייכות למחבר

איכויות
מריר, מתקתק, מעט מלוח, קר, יבש.

השפעה רפואית
מסלק אש, חום, לחות ורעילות, ומניע את צ'י הכבד.
- חסימת לחות חמה: כאבי ראש, הפרעות עיכול, פריחות, גירוי בשלפוחית, כאבי שרירים ומפרקים.
- לחות חמה בעור: אקזמה, הרפס, אקנה, פסוריאזיס.
- חום ורעילות: מורסות, אבצסים, כיבים, בלוטות לימפה נפוחות, חום.
- תקיעות צ'י הכבד עם לחות חמה:כאב בצד הימני של הטן, עצירות, חוסר תיאבון, הפרעות עיכול, צהבת.
- אש בכבד ובכיס המרה: חום, טעם מר בפה, בחילות, כאב ראש, דלקת בכיס המרה, אבנים בכיס המרה.

מעצים הדם ומעשיר את יין הכבד.
- חוסר ביין הכבד: דלקת כבד כרונית, שחמת הכבד.
- תקיעות דם בוורידים: דליות, טחורים.
- חוסר בחלב אם.

תרכובות פנוליות:
- פנולים פשוטים:
caffeic acid, chlorogenic acid, chicoric acid, p-coumaric acid, cinnamic acid
- טאנינים (3%)
- קומרינים: cichoriin, aesculin, scopoletin, coumestrol
- תרכובות פלבונואידיות: luteolin-7-glucoside, luteolin-7-diglucoside, apigenin
תרכובות איזופרנואידיות:
- ססקוויטרפנים: taraxinic acid (taraxacin), tetrahydroridentin B, lactucin, lactucopicrin
- טריטרפנים: taraxol, taraxerol, cycloartenol, cycloartanol, faradiol
- סטרולים:
taraxasterol, beta-sitosterol, stigmasterol, homo-androsterol, homo-taraxasterol
- קרוטנואידים: beta-carotene, taraxanthin
אלקלואידים
חומרים מרירים: גליקוזידים מרירים (taraxocosides)
חומרים מוצילגניים (רירה) (8.5%)
שרפים ואולאורזינים:
גומי: arabinose, caoutchouc
תרכובות פוליסכרידיות: אינולין (עד 40% בסתיו, 2% באביב), פקטין, עמילן glucans, mannans
חומצות אורגניות:
linoleic acid, linolenic acid, oleic acid, palmitric acid, p-hydroxyphenylacetic acid, monocaffeyl-tartaric acid, asparaginic (aspartic) acid
אנזימים: טירוזינאז, אלפא-עמילאז
ויטמינים: ויטמיני B1, B2, B3, B5, C, D, A, כולין
מינרלים: אשלגן, סידן, זרחן, גופרית, נתרן, ברזל, מגנזיום, מינרלי קורט

הצמח מכיל עקבות שמן נדיף הכולל מגוון תרכובות פיטוכימיות.

* יצוין כי מרבית המרכיבים הפעילים נמצאים גם בשורש וגם בעלים, כולל מרכיבים חשובים דוגמת ססקוויטרפן-לקטונים וטריטרפנים. אולם, השורש מכיל, בנוסף, גם חומצות פנוליות וכן אינולין בכמויות גבוהות, ואילו העלים מכילים כמות גבוהה של אשלגן וויטמין A.

במחקרים צרפתיים, מתן מרתח של שורשים טריים לכלבים הכפיל את תפוקת המרה.1

בשני מחקרים סינים שנערכו בבעלי חיים שסבלו מכיבים, ממטפלזיה ומהיפרפלזיה בקיבה גרם מתן של הצמח לשיפורים היסטולוגים משמעותיים.3,2

השימוש בשורש הצמח לטיפול בהפרעות תפקודיות של מערכת העיכול העליונה, מיוחס לפעילות של הטרפנואיד טרקסרול, שנמצא נוגד-כיבים ונוגד הפרשת מיצי קיבה.4

במחקר שנערך בתנאי מעבדה הודגמה פעילות אנטי ויראלית כנגד וירוס הרפס מסוג I

.5שורש השינן הראה פעילות היפוגליקמית בארנבות בריאות. המינון שבו נצפתה פעילות היפוגליקמית מרבית היה 2 גרם\ ק"ג. ההשפעה ההיפוגליקמית המרבית של שורש השינן נמצאה כ-65% מזה הנוצר על ידי שימוש בתכשיר התרופתי טולבוטאמיד במינון של 500 מ"ג\ק"ג.6

פעילות נוגדת גידול של שורש הצמח נצפתה בתנאי מעבדה במנגנון דומה לזה של lentinan (חומר רב-סוכרי נוגד גידול).6יצוין, כי מספר מיני שינן נמצאו בשימוש הרפואה הסינית משך למעלה מ-1100 שנה לטיפול בסרטן השד ובמחלות שד אחרות. מחקרים קליניים בהם נעשה שימוש במיני שינן הגדלים בסין, תומכים בשימוש בצמח לטיפול בדלקת הכבד (הפטיטיס), וכן בזיהומי מערכת הנשימה.7

1. Chabrol E, Charonnat R, Maximin M, Waitz R, Porin J. L'action choleretique des Composees. C R Soc Biol 1931.
2. Liu X, Han W, Sun D. Treatment of intestinal metaplasia and atypical hyperplasia of gastric mucosa with xiao wei yan powder. Chung Kuo Chung Hsi Chieh Ho Tsa Chih 1992.
3. Fang J. Effect of fu-zheng qu-xie on gastric disease infected with Campylobacter pyloridis. Chin J Mod Dev Trad Med 1991.
4. Loewenfeld C, Back P. The Complete Book of Herbs and Spices . David E. Charles. London: Seymour, 1974.
5. Zheng M. Experimental study of 472 herbs with antiviral action against herpes simplex virus. Chin J Mod Dev Trad Med 1990.
6. Newall CA, Anderson LA, Phillipson JD, eds. Herbal Medicines: A Guide for Health-Care Professionals . London: Pharmaceutical Press; 1996.
7. Leung AY; Fosters. Encyclopedia of Common Natural Ingredients . New York: John Wiley and Sons, Inc., 1996;205-207.