מקורו של הצמח בארה"ב ובקנדה והוא היה מקובל מאוד בשימוש ברפואה המסורתית של ילידי צפון אמריקה ובקרב המרפאים הפיזיומדיקליים של ראשית המאה. ברפואת הצמחים המודרנית נחשב הצמח לבעל פעילות חזקה והוא מחייב זהירות בשימוש.
חלקי הצמח בשימוש רפואי
גזע מעובה.
השפעה ידועה בספרות המקצועית
אנטי-ויראלי, אנטי-סרטני, מחטא (דרכי הנשימה), מכייח אקטיבי, ממריץ/מחמם, משלשל עדין, משפר זרימת דם היקפית, נוגד גידולים ממאירים*, נוגד עווית, נוגד שיעול.
* לגידולי עור, בשימוש מקומי.
שימושים מקובלים עיקריים
ברונכיטיס (כרוני), יבלות ויראליות (חיצוני).
שימושים מקובלים משניים
אסטמה, זיהומים ודלקות במערכת הנשימה העליונה, כאבים ודלקות בגרון, ליקויים באספקת הדם ההיקפית, מחלות ויראליות (טיפול), סינוסיטיס, שיעול ליחתי, שיעול יבש.
בטיחות וזהירות
תופעות לוואי עלולות לכלול בחילות, הקאות, סחרחורות ובצקות; מינון יתר (מעל 1 גרם של הצמח) עלול לגרום להלם, לנפילת לחץ דם ולתרדמת (על-פי מחקרים שנערכו בבעלי חיים). כמו כן עלולים מינונים גבוהים לגרום לשלשולים ולכאבי בטן; שימוש במוצרים להיגיינת הפה הכוללים את האלקלואיד סנגווינרין עלול לגרום למצב הנקרא לויקופלאקיה – נקודות לבנות באזור הפה הנחשבות כטרום סרטניות; יש לנקוט זהירות בשימוש בצמח בשילוב עם תרופות נוגדות קרישה ועם תרופות המיועדות להסדרת קצב הלב. יש לנקוט זהירות רבה בשימוש באנשים הסובלים מגלאוקומה; הצמח אסור לשימוש בילדים מתחת לגיל 12; מדד רעילות LD 50: בניסוי בחולדות, עם האלקלואיד סנגווינרין, 1.66 גרם לכל קילו משקל.
הריון: הצמח אסור לשימוש במהלך תקופה זו.
הנקה: הצמח אסור לשימוש במהלך תקופה זו.
אופני שימוש ומינונים
טינקטורה: 1:3, 60% אלכוהול, 0.2-1 מ"לTID.
מרתח: 0.1-0.5 גרם TID.
קרם: 20% בבסיס מתאים.
כחלק מפורמולה: 10%-15%.
מונוגרף זה נכתב ונערך על ידי גל מ. ראן RH(AHG), MIHA
וכל זכויות היוצרים בו שייכות למחבר
