מקורו של צמח זה באיי האוקיאנוס השקט: הוואי, פולינזיה וכו'. לקווה קווה מיוחס שימוש מסורתי ומודרני ממושך ומתועד היטב והוא נחשב לאחד הצמחים היעילים ביותר לטיפול בחרדה ובבעיות כרוניות של דרכי השתן. בשנים האחרונות התפרסמו בספרות המקצועית דיווחים על אודות פגיעה בכבד כתוצאה משימוש בתמציות מרוכזות של הצמח, בעקבותיהם נאסר הצמח לשימוש במדינות רבות, בכללן ישראל.
אלא שרבים מבין ההרבליסטים ואנשי המחקר טוענים כי המקור לבעיות נעוץ באופן השימוש המודרני בצמח, השונה מהותית מזה המסורתי. בעוד שבאופן מסורתי השתמשו בעיקר במיצויים מימיים של הצמח, הרי שבתהליך הפקת התמצית המרוכזת המודרנית משתמשים בממסים אורגניים אשר ממצים תרכובות פיטוכימיות הקיימות בריכוזים מזעריים בלבד במיצויים המיימיים הנהוגים בשימוש מסורתי. חומרים אלה, שמקורם בפרקציה השרפית של הצמח, עלולים להיות אחראים להשפעות הפטוטוקסיות אפשריות. ולראייה, להוציא מקרים חריגים, לא תועדה פגיעה כבדית בקרב הילידים בארצות בהן גדל הצמח, למרות העובדה שהם צורכים ממנו דרך שגרה כמויות גבוהות הרבה מכפי המקובל ברפואת הצמחים המודרנית. בפרק פרי עטו של פרופ' מתיאס שמידט (Ph.D), מומחה בעל שם עולמי לצמח הקאוה ובטיחות השימוש בו, המופיע בספרם של ההרבליסטים סיימון מיילס וקארי בון משנת 2005 (The essential guid to herbal safety) – נטען כי רובם המכריע של המחקרים המעידים לכאורה על רעילות הצמח אינם אמינים. כן נטען שם, כי בפרסומים אשר הראו פגיעה כבדית קיימים סימני שאלה לגבי זהות ואיכות חומר הגלם הצמחי.
ברפואת הצמחים המודרנית מיוחסת לצמח עוצמת פעילות בינונית.
חלקי הצמח בשימוש רפואי
שורש.
השפעה ידועה בספרות המקצועית
מחזק שלפוחית השתן, מחטא (דרכי השתן), ממריץ/מניע, מעכב עצבי, מרגיע, משכך כאבים, משקם/מזין רקמות ריריות, משרה שינה, משתן מאלחש, נוגד חרדה, נוגד עווית.
שימושים מקובלים עיקריים
אי-שקט, השתנה תכופה/דחופה, זיהומים ודלקות בדרכי השתן (אקוטי).
שימושים מקובלים משניים
דליפת שתן, היפראקטיביות, הרטבת לילה, זיהומים ודלקות בדרכי השתן (כרוני/מניעה), חרדה, כאבי מפרקים/שרירים, מתח מתמשך (סטרס), נדודי שינה (אינסומניה), עווית בשרירי הרגליים, עוויתות שרירים.
בטיחות וזהירות
יש להשתמש בצמח תחת פיקוח מקצועי בלבד; תופעות לוואי עלולות לכלול (בשכיחות נמוכה) תגובות עוריות, הפרעות עיכול, כאבי ראש, סחרחורות; קיימים דיווחים על אודות פגיעה כבדית בעקבות השימוש בצמח. במרבית המקרים דווח על פגיעות קלות שחלפו עם הפסקת השימוש בצמח; אין לעשות בצמח שימוש ממושך של מעל שלושה
חודשים ברציפות. מקורות שונים ממליצים שלא להשתמש בצמח משך יותר מארבעה שבועות רצופים; יש להימנע משימוש בצמח במצבים הקשורים בחוסר בדופאמין ובקרב הסובלים ממחלת פרקינסון, אלכוהוליסטים, אנשים מבוגרים, חולי דיכאון וילדים
מתחת לגיל 12; יש להימנע משימוש בצמח במקביל לצריכת אלכוהול, תרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים (לדוגמה: ואליום), L-דופא ותרופות נוספות לטיפול בפרקינסון, ובו זמנית עם ברביטוראטים; מדד רעילות LD 50: בעכברים, 1.8 גרם \ק"ג, בחולדות, 16 גרם \ק"ג.
הריון: מומלץ שלא לעשות שימוש בצמח בתקופה זו, למרות שבמחקרים קליניים (מעטים ולא מספקים) ובניסויים בבעלי
חיים לא תועדה פגיעה כלשהי בעוברים בעקבות השימוש בצמח.
הנקה: ניתן לעשות בצמח שימוש בתקופה זו, אולם תחת פיקוח מקצועי.
אופני שימוש ומינונים
טינקטורה: 1:3, 45% אלכוהול, 2-4 מ"ל TID.
תמצית יבשה: 30% קווה-לקטונים, 100-300 מ"ג TID.
מרתח: 5-2 גרם TID.
כחלק מפורמולה: 20%-30%.
מונוגרף זה נכתב ונערך על ידי גל מ. ראן RH(AHG), MIHA
וכל זכויות היוצרים בו שייכות למחבר
