השם "קמומיל" מיוחס ללא פחות מתריסר צמחים שונים ממשפחת המורכבים. כיום מקובלים רק שני מיני קמומיל כבעלי פעילות רפואית, הקחוון (ק. רומאי) והבבונג (ק. גרמני). לאורך ההיסטוריה שימשו שני המינים, ממשפחת המורכבים, לאותן מטרות רפואיות – ואולם הקמומיל הגרמני הוא המין הנפוץ והנחקר יותר. על-פי ד"ר רודולף וייס.4, שני המינים דומים באיכויות ובתכולת השמן האתרי, ועיקר ההבדל הוא גיאוגרפי: באנגליה יש מסורת של שימוש בקמומיל רומאי, לעומת רוב המסורות האחרות, שבחרו דווקא בקמומיל גרמני. ואולם, שני המינים נבדלים גם בתכולת השמן האתרי ובשאר המרכיבים הפעילים.5 מקור השם קמומיל בשפה היוונית CHAMOS = קרוב לאדמה; MELOS = תפוחים, והוא מרמז על שתיים מתכונותיו העיקריות של הצמח: הוא אינו מיתמר לגובה רב ובתקופת הפריחה מפיץ ריח נעים של תפוחים.1
ידוע על שימוש בקמומיל כבר בימי הפרעונים ואולם העדויות הראשונות הן משנת 90 לפנה"ס2. לאורך ההיסטוריה השתמשו מרבית המרפאים הדגולים בצמח. ג'רארד (Gerard, אנגליה, סוף המאה ה-16) המליץ על שימוש בקמומיל כמשתן, לבעיות גזים ולהמסת אבני כליה, ועל שתיית יין עם חליטת קמומיל נגד "קור בקיבה" ודימום כבד במחזור החודשי2.ניקולאס קולפפר (Culpeper, אנגליה, המאה ה-17) ממליץ על הצמח לטיפול בכאבי בטן, גזים, בעיות עיכול שונות, בחילות נסיעה, תסמונת המעי הרגיז ועוד3. בין הסיבות לשימוש הנרחב בצמח, ניתן למנות את טעמו הטוב, ריחו הנעים, תפוצתו הרחבה וקלות השימוש בו. חלק מהחומרים החשובים שבצמח מסיסים במים ולכן גם חליטה פשוטה יכולה לשמש כתרופה.
ברפואת הצמחים המודרנית משתמשים בצמח בעיקר כמרגיע עדין, כתומך בבעיות עיכול שונות (גזים, קשיי עיכול, שלשולים, בחילות) וכטיפול משלים לריפוי כיבים עיכוליים ודלקות מעי. הוא נחשב לצמח עדין המתאים גם לטיפול בילדים ולשימוש ארוך טווח.

חלקי הצמח בשימוש רפואי
פרחים.

השפעה ידועה בספרות המקצועית
מטפל בפציעות (חיצוני), מייזע, מפיג גזים, מקל על גרד וגירוי של העור (חיצוני), מרגיע, נוגד דלקת, נוגד עווית, נוגד קרישה.

שימושים מקובלים עיקריים
דלקת הקיבה (גסטריטיס), כיב פפטי (אולקוס), תסמונת המעי הרגיז (IBS).

שימושים מקובלים משניים
אי-שקט, בחילות, גיהוקים ושיהוקים, גירוי ואדמומיות בעיניים, גרד וגירויים בעור (חיצוני), דלקת המעי הגס (קוליטיס), דלקת המעי הדק (מחלת קרוהן), דלקת עור אטופית (אטופיק דרמטיטיס), הקאות, זיהומים אקוטיים במערכת העיכול, חולשת מערכת העיכול, חוסר תיאבון (אנורקסיה), כאבי בטן עוויתיים (Colic), כוויות (חיצוני), מחלות מעיים דלקתיות (IBD), נדודי שינה (אינסומניה), פציעות (חיצוני), צרבת, קשיי עיכול עם גזים, שלשול (כרוני).

בטיחות וזהירות
הצמח שייך למשפחת המורכבים. יש לנקוט זהירות בטיפול באנשים בעלי רגישות ידועה; לא ידוע על תופעות לוואי או על התוויות נגד.
הריון: הצמח מתאים לשימוש בהריון.
הנקה: הצמח מתאים לשימוש בהנקה.

אופני שימוש ומינונים
טינקטורה: 1:3, 45% אלכוהול, 5-2 מ"ל TID.
חליטה: 8-2 גרם TID.
כחלק מפורמולה: 25%-30%.

מונוגרף זה נכתב ונערך על ידי גל מ. ראן RH(AHG), MIHA
וכל זכויות היוצרים בו שייכות למחבר

איכויות
מעט מריר, מתקתק, ארומתי, קריר.

השפעה רפואית
מניע את צ'י המעיים ומקל על כאבים:
- תקיעות צ'י במעיים: הפרעות עיכול, גזים, כאב בטן, יציאות לא סדירות, כיבים פפטיים עקב מתח נפשי.
- תקיעות צ'י בקיבה ובכיס המרה: חוסר תיאבון, נפיחות, בחילות.
- תקיעות צ'י בכבד: כאב בצדי הגוף, מצב רוח ירוד, עצירות, צרבת.

מניע צ'י, מקל על מתח וכאב, מסלק רוח פנימית:
- תקיעות צ'י באדרנל\כליות: מתח נפשי, רגישות יתר, חוסר מנוחה.
- עליית יאנג הכבד: כאב ראש, ורטיגו, טיניטוס, מגרנה.
- רוח פנימית: רעד, טיקים, התכווצויות ופרכוסים בתינוקות.

מניע צ'י הרחם:
- תקיעות צ'י הרחם: כאבי מחזור, תסמונת קדם וסתית.

מייזע, מסלק רוח חום:
- רוח חום: חום גבוה, חוסר שקט, כאבים.

מסלק לחות חמה ורעילות:
- לחות חמה בראש: כאב בסינוסים, כאב אוזניים, גודש בדרכי הנשימה העליונות.
- לחות חמה במעיים: זיהומים אקוטיים של המעיים, שלשול.
- לחות חמה בעור: פריחות, גרד, אקזמה, כוויות, פצעים.

תרכובות פנוליות:
- תרכובות פלבונואידיות: apigenin, luteolin, patuletin,quercetin
- קומרינים: umbelliferon, herniarin
תרכובות איזופרנואידיות:
- ססקוויטרפנים: bisabolol, chamazulene, farnesene ונוספים
תרכובות פוליסכרידיות: xyloglucurans
מינרלים: סידן, מגנזיום, זרחן, אשלגן, נתרן

הצמח מכיל שמן נדיף (עד 2%) הכולל מגוון תרכובות פיטוכימיות
לשמן הנדיף אכן יש פעילות אנטי דלקתית בשימוש חיצוני(11) ופנימי. בעבר ייחסו את עיקר ההשפעה האנטי דלקתית של הצמח לפעילות ה-CAMAZULENE, הנמצא בשמן הנדיף. אולם מחקרים חדשים מראים כי לפעילות ה- BISABOLOL וה- APIGENIN (חומר מסיס מים) חשיבות מרובה אף יותר12. למעשה הוכח, כי APIGENIN הוא בעל הפעילות האנטי דלקתית החזקה ביותר.13,14

מחקר אחר, שבחן פעילות נוגדת עווית, מצא השפעה מהותית לחומרים ALPHA-BISABOLOL (-) ו- BISABOLOL OXIDES A,B. השמן הנדיף היה בעל ההשפעה הנמוכה ביותר, ואילו APIGENIN היה בעל ההשפעה החזקה ביותר15.

ניתן לומר כי כמו במקרים רבים נוספים, הפעילות המשולבת של כלל מרכיבי הצמח גדולה יותר מפעילות כל מרכיב בפני עצמו.בניסויים שנערכו בבעלי-חיים הוכחה תמצית קמומיל כמגנה מפני כיבים. המרכיבים BISABOLOL ו- ׂALPHA-BISABOLOL נמצאו כבעלי פעילות זהה. BISABOLOL זירז החלמה של כיבים20.

במחקר מבוקר היטב, שנערך על 79 ילדים שסבלו משלשולים אקוטיים, נמצא כי תמצית (extract) של הצמח, יחד עם פקטין תפוחים, הקלה על התסמינים, האריכה את משך הזמן בין השלשולים והראתה שיפור מתמיד21

במספר מחקרים שנערכו בשיטות שונות, חלקם במעבדה על רקמות של חיות ואנשים וחלקם בחיות, נמצא כי אפיגנין מעכב היווצרות תאים סרטניים.22

חליטת קמומיל הראתה פעילות נוגדת חמצון משמעותית בניסוי23 ברקמה החיה.

מיצוי של קמומיל הגביר היווצרות של תאי T בבדיקות דם של אנשים בעלי חולשה חיסונית.24

1. Foster, S. Chamomile, Botanical Series, No. 307. American Botanical Council, Austin, Texas, 1991.
2. Savage, F. G. The Flora and Folk Lore of Shakespeare, Stratford-on-Avon, Shakespeare Press, 1923.
3. Culpeper, N, Culpeper’s complete herbal. England 1600’s
4. Weiss RF, Herbal Medicine, Beaconsfield Arcanum, Bucks, England, 1988
5. Mann, C. and E.J. Staba. 1986. The Chemistry, Pharmacology, and Commercial Formulations of Chamomile. In L. E. Craker and J. E. Simon, eds. Herbs, Spices, and Medicinal Plants: Recent Advances in Botany, Horticulture, and Pharmacology. Vol. 1. Phoenix, AZ: Oryx Press.
6. Della Loggia R. 24th International Symposium on Essential Oils, Berlin, 1993.
7. Ammon HPT, Sabieraj J, Kaul R. Dtsch Apoth Ztg 1996.
8. Della Loggia R, Carle R, Sosa S. et al. Planta Med 1990.
9. Della Loggia R. Dtsch Apoth Ztg 1985.
10. Achterath-Tuckermann U, Kunde R, Flaaskamp E. et al. Planta Med 1980.
11. Holmes Peter , The Energetics of Western Herbs, Snow Lotus Press, 1997.
12. Simon Mills, Kerry Bone, Principles and Practice of Phytotherapy, 2000.
13. Von Beetz D, Cramer H, Melhorn HC. Derm Mschr 1971.
14. Subiza J, Subiza JL, Hinojosa M, et al, Anaphylactic reaction after the ingestion of chamomile tea: a study of cross-reactivity with other composite pollens 1989.
15. Szelenyi I, Isaac O, Theimer K, Pharmacological experiments with compounds of chamomile. III. Experimental studies of the ulceroprotective effect of chamomile, Planta Med, 1979.
16. Weiss RF, Herbal Medicine, Beaconsfield Arcanum, Bucks, England 1988.
17. De La Motte S, Bose-O`Reilly S, Heinisch M. et al. Arzneim-Forsch 1997.
18. Birt DF, Mitchell D, Gold B, et al, 1997. 'Inhibition of ultraviolet light induced skin carcinogenesis in SKH-1 mice by apigenin, a plant flavonoid.' Anticancer Res. 17(1A): 85-91.
19. Lepley DM, Li B, Birt DF, et al, 1996. 'The chemopreventive flavonoid apigenin induces G2/M arrest in keratinocytes.' Carcinogenesis. 17(11): 2367-75.
20. Lepley DM, Pelling JC, 1997. 'Induction of p21/WAF1 and G1 cell-cycle arrest by the chemopreventive agent apigenin.' Mol-Carcinog. 19(2): 74-82.
21. Wei H, Tye L, Bresnick, E, et al, 1990. 'Inhibitory effect of apigenin, a plant flavonoid, on epidermal orthinine decarboxylase and skin tumour production in mice.' Cancer Res. 50(3): 499-502.
Panes J, Gerritsen ME, Anderson DC, et al, 1996. 'Apigenin inhibits tumor necrosis factor-induced intercellular adhesion molecule-1 upregulation in vivo.' Microcirculation. 3(3): 279-86.
Sato F, Matsukawa Y, Matsumoto K, et al, 1994. 'Apigenin induces morphological differentiation and G2-M arrest in rat neuronal cells.' Biochem-Biophys-Res-Commun. 204(2): 578-84.
23. Campos AM, Lissi EA, 1995, 'Evaluation of the antioxidant capacity of herbal teas by a procedure based on the bleaching of ABTS radical cations', Bol Soc Chil Quim, 40(4): 375-81.
24. Kliachko LL, Ankhimova ES, Svitina NN, et al, 1994, 'The effect of medicinal herbs on lymphocyte rosette-forming function', Vestn-Otorinolaringol, Mar-Apr(2): 31-3.