זהו עשב רב שנתי גבוה הגדל בארה"ב. הלפטנדרה מגיעה אלינו מהמסורת הרפואית של האינדיאנים, מהם עברה למרפאים הפיזיומדיקליים של ראשית המאה. אלה הגדירו את הצמח כמרגיע לכבד והוא זכה אצלם להערכה רבה.
ברפואת הצמחים המודרנית משמשת הלפטנדרה בעיקר לטיפול בעצירות כרונית, ומיוחסת לה עוצמת פעילות בינונית.

חלקי הצמח בשימוש רפואי
קנה שורש ושורש.

השפעה ידועה בספרות המקצועית
מייזע, ממריץ ייצור מרה והפרשתה, משלשל עדין, נוגד עווית.

שימושים מקובלים עיקריים
עצירות.

שימושים מקובלים משניים
אבני מרה, דלקת כיס/דרכי המרה.

בטיחות וזהירות
לא ידועות תופעות לוואי או התוויות נגד.
הריון: הצמח אסור לשימוש בתקופה זו.
הנקה: הצמח אסור לשימוש בתקופה זו.

אופני שימוש ומינונים
טינקטורה: 1:3, 70% אלכוהול, 2-4 מ"ל TID.
מרתח: 3-0.5 גרם TID.
כחלק מפורמולה: 15%-25%.

מונוגרף זה נכתב ונערך על ידי גל מ. ראן RH(AHG), MIHA
וכל זכויות היוצרים בו שייכות למחבר

איכויות
מר, מעט צורב, קר, יבש.

השפעה רפואית
מניע צ'י הכבד, הקיבה והמעיים:
- תקיעות צ'י הכבד: כאב או רגישות בצד הימני של הבטן העליונה, כעסנות, דיכאון, כאב ראש, סחרחורות, עצירות, צהבת.
- תקיעות צ'י הקיבה והמעיים: עצירות, הפרעות עיכול עיכול, כאב בטן.
תרכובות פנוליות:
פנולים פשוטים: נגזרות של חומצה צינאמית הכוללות: cinnamic Acid, methoxycinnamic acid , dimethoxycinnamic acid
תרכובות איזופרנואידיות:
- ספונינים טריטרפנואידיים:
חומרים מרירים: leptandrin
חומרים נוספים: הסוכר הכוהלי mannitol

הצמח מכיל שמן נדיף הכולל מגוון תרכובות פיטוכימיות.
אין תיעוד של מחקרים כלשהם שנערכו בצמח זה.
B.P.C (1934) p. 589.
Merck Index 9th Edn. 5297.
B.H.P p.198- 229.