מקורו של הצמח במדבריות שבדרום-מערב יבשת אמריקה. הוא משמש ברפואה המסורתית של ברזיל, מקסיקו, ארגנטינה וארצות נוספות ביבשת.
ברפואת הצמחים המודרנית מיוחסת לצמח עוצמת פעילות חזקה, והוא ידוע כאחד הצמחים היעילים ביותר להסגת גידולים ממאירים וכנוגד חמצון וזיהום חזק ביותר.
חלקי הצמח בשימוש רפואי
עלים.
השפעה ידועה בספרות המקצועית
אנטי-בקטריאלי, אנטי-ויראלי, אנטי-פטרייתי, אנטי-סרטני, מחטא (חיצוני), ממריץ מרה, ממריץ/משפעל חיסון, מנקז לימפתי, מתמיר (אלטרטיבי), נוגד זיהום, נוגד גידולים ממאירים, נוגד חמצון, סופח.
שימושים מקובלים עיקריים
גידולים ממאירים, מחלות ויראליות (טיפול), קונדילומות (HPV).
שימושים מקובלים משניים
אבני מרה, גודש לימפתי, דלקת כיס/דרכי המרה, דלקת הערמונית, הליקובקטר פילורי, הרפס, זיהומים ודלקות במערכת הנשימה העליונה, זיהומים ודלקות במערכת הנשימה התחתונה, זיהומים אקוטיים במערכת העיכול, זיהומים ודלקות בדרכי השתן (אקוטי), חולשה חיסונית, יבלות (חיצוני), סרטן (תמיכה ומניעה), פינוי רעלים (דה-טוקסיפיקציה), פטרת בעור (חיצוני), פטרת וגינלית, פטרת וגינלית (חיצוני), פרונקלים וזיהומים תת-עוריים, ציסטות, קונדילומות (חיצוני), קנדידה רב-מערכתית, שפעת והצטננות, שרירנים ברחם (מיומות).
בטיחות וזהירות
ידועים מספר מקרים של אלרגיה מקומית כתוצאה מחשיפה לצמח; תופעות לוואי נוספות כוללות רעילות לכבד, רעילות לכליות, המרצה של גידולים ואנמיה המוליטית אוטו-אימונית;
– רעילות לכבד: נטילת הצמח עלולה לגרום לפגיעה בכבד או לשיבושים בפעילותו. ה-FDA האמריקאי ערך בחינה של 18 מקרים אשר דווחו בין 1992 ל-1994. מתוכם, ב-13 מקרים נתגלו ראיות לרעילות בכבד. בעשרה מקרים המטופלים צרכו תה של הצמח בלבד וביתר המקרים השתמשו בתכשירים שכללו את הצמח לצד צמחים נוספים. התופעות נצפו בטווח של 3 עד 52 שבועות אחרי הנטילה ונפתרו בטווח של שבוע אחד עד 17 שבועות לאחר הפסקת השימוש. בארבעה מקרים נצפתה החמרה של התופעות לכלל שחמת. בשני מקרים נוספים הידרדר המצב לכלל אי ספיקת כבד והמטופלים נזקקו להשתלת כבד. בעקבות הדברים פרסם ה-FDA אזהרה בנוגע לשימוש בצמח. בחינה נוספת של חלק מהמקרים (Watt et al., 1994) העלתה שכבר לפני השימוש בצמח סבלו המטופלים ממחלות כבד או מבעיות תפקודיות בו.
– רעילות לכליות: קיים דיווח בודד על אודות אישה בת 56 אשר צרכה 3-4 כוסות של תה מן הצמח במשך שלושה חודשים. האישה סבלה ממחלת כליות ומגידול ממאיר בכליה. חשוב לציין, כי עוד לפני נטילת הצמח סבלה האישה בעברה ממחלת כליות. מספר מחקרים אשר נערכו בבעלי-חיים (מינונים של 0.5%-1% מן הדיאטה הכוללת למשך שנה ויותר) הראו גם הם תופעות של רעילות לכליות.
– המרצת גידולים: במחקר בלתי מבוקר אשר נערך עם אנשים שסבלו מגידולים ממאירים נצפה מספר גדול של מקרים אשר בהם הייתה המרצה של הגידול. תוצאות דומות נצפו במחקרים אשר נערכו בבעלי-חיים במחקרים ניתנה התרכובת NDGA, מהצמח, במינונים לא ידועים.
– אנמיה המוליטית אוטו-אימונית: נטילה של הצמח עלולה לגרום לתמונה סרולוגית אשר דומה לסינדרומים אוטו-אימוניים. במקרה אחד נצפתה תוצאה חיובית בבדיקת אנטי-גלובולין אשר נגרמה עקב הימצאות של נוגדנים מסוג – IgG1.
אחת ההשערות בנוגע למנגנון הפעולה של הצמח מייחסת את השפעתו לנוכחותה בצמח של התרכובת NDGA, שהיא בעלת פעילות נוגדת חמצון חזקה. לעתים, בעקבות שינויים מטבוליים ביולוגיים, התרכובת הופכת למחמצנת בעצמה ומייצרת רדיקלים חופשיים; רצוי לשלב את הצמח עם צמחים המגנים על הכבד (דוגמת גדילן מצוי או שכיזנדרה סינית); בעת נטילת הצמח רצוי לצמצם חשיפה לרעלנים או לרדיקלים חופשיים ולהגביר צריכת נוגדי חמצון, ירקות ופירות; יש להפסיק את השימוש בצמח אם מופיעים תסמינים כגון בחילה, חום, תשישות או צהבת; הצמח אסור לשימוש באנשים בעלי מחלות כליה, מחלות כבד או הפרעות תפקודיות בכבד (צהבת, שחמת וכו') או הסטוריה שכזו. מדד רעילות LD 50: בניסוי עם עכברים; תמצית עלי הצמח בריכוז 4:1; 4-10 גרם לכל קילו משקל.
הריון: הצמח אסור לשימוש בהריון.
הנקה: הצמח אסור לשימוש בהנקה.
אופני שימוש ומינונים
טינקטורה: 1:3, 45% אלכוהול, 0.5-2 מ"ל TID.
חליטה/כמוסות: 2-1 גרם צמח יבש או טחון TID.
כחלק מפורמולה: 15%-25%.
מונוגרף זה נכתב ונערך על ידי גל מ. ראן RH(AHG), MIHA
וכל זכויות היוצרים בו שייכות למחבר
