איכויות
מלוח, קריר, לח, מזין.
השפעה רפואית
מזין את היין והדם:
-חוסר יין ודם: עייפות, חיוורון, אנמיה, חולשה, סימני יובש בגוף, תת פעילות
בלוטת התריס, התפתחות איטית אצל ילדים, תסמונת גיל המעבר.
מקדם דה-טוקסיפיקציה,מפנה רעילות ומרכך התקשויות:
- רעלת מטבולית: שיגרון, שיגדון, בעיות עור - אקזמה, פסוריאזיס.
- השמנה, צלוליט, בלוטות לימפה מוגדלות, ציסטות, טרשת עורקים.
- רעלת של מתכות כבדות: הרעלת כספית.
מסלק לחות וחום:
- תקיעות נוזלים: בצקות.
- חום ולחות בשלפוחית: כאבים במתן שתן, שתן מועט, צימאון.
- אש בקיבה: דימום מהחניכיים, צימאון.
מלחלח, מרכך ומקל על עצירות:
- יובש במעיים: צואה יבשה, עצירות.
תרכובות איזופרנואידיות:
- סטרולים: cholesterol, fucosterol.
- קרוטנואידים: carotene.
חומרים מוצילגניים (רירה).
תרכובות פוליסכרידיות: algin, alginic acid, fucoidan , laminarin.
ויטמינים : ויטמין C.
מינרלים: יוד, סידן, מגנזיום, אשלגן, נתרן, זרחן.
במחקרים פיטוכימיים נמצא כי הלמינריה מכילה את הרב-סוכר Laminarin, המצוי בצורה מסיסה ובלתי מסיסה.1,2
אצות הקלפ (שלמינריה היא אחת מהן) עשירות גם במרכיב Algin, רב סוכר בעל משקל מולקולרי גבוה היוצר תמיסות קולואידליות צמיגות בבואו במגע עם מים - דבר המהווה בסיס לשימוש הנפוץ באצות מסוג זה כמשלשלות נפח.3
רכיבים משמעותיים נוספים הנמצאים באצה כוללים יוד, אשלגן, מגנזיום, סידן וברזל. 4-6
בלומנטל ואחרים מציינים כי מאחר שאצות הקלפ מכילות ריכוז גבוה של יוד, הן משמשות לטיפול בגוייטר ובמצבי חסר של בלוטת התריס. במחקרים אפידמיולוגיים שנערכו בקרב האוכלוסייה היפנית הצורכת כמויות גבוהות של אצות קלפ בתזונתה, לא נמצאו בפועל מצבי חסר שכאלו. 7,8
במחקרים שנערכו בבני אדם ובבעלי חיים, נמצא כי המרכיב Algin יכול לסייע במניעת ספיחת חומרים רדיואקטיביים הנמצאים במזון על ידי רקמה חיה - כולל סטרונציום-90, בריום, כספית, אבץ, בדיל, קדמיום ומנגן. סטרונציום-90 מסוכן לגוף בשל האפיניות הגבוהה שיש לו כלפי סידן, כך שהוא נוטה להצטבר ברכיבי מזון העשירים בסידן (מוצרי חלב, ירקות ירוקים עליים וכו'). סידן מזוהם ביסוד זה עלול להגיע למח העצם. אצות הקלפ חוסמות מנגנון זה על ידי מניעת הספיגה של הסטרונציום-90 לגוף. הן יוצרות מלחים בלתי מסיסים על ידי הסרת
יוני המתכות הכבדות ממולקולות הסידן. מלחים אלו אינם מסוכנים לגוף, ומופרשים באמצעות השתן והצואה.9
1. Windholz M, ed. The Merck Index , 10th ed. Rahway, NJ: Merck and Co., Inc.; 1983.
2.Zvyagintseva TN, Shevchenko NM, Chizhou AO, Krupnova TN, Sundukova EV, Isakov VV. Water-soluble polysaccharides of some far-eastern brown seaweeds. Distribution, structure, and their dependence on the development conditions. J Exp Marine Biol Ecol . 2003;294:1-13.
3. Tyler VE. The New Honest Herbal: A Sensible Guide to the Use of Herbs and Related Remedies . Philadelphia, PA: G.F. Stickley Co. 1987.
4. The Drug & Natural Medicine Advisor: The Complete Guide to Alternative & Conventional Medications. Richmond, VA: Time-Life Books; 1997.
5. Lininger SW, Gaby AR, Austin S, Brown DJ, Wright JV,
Duncan A, eds. The Natural Pharmacy . Rocklin, CA: Prima Publishing; 1999.
6. van Netten C, Cann SA, Morley DR, van Netten JP. Elemental
and radioactive analysis of commercially available seaweed. Sci Total Environ . 2000;255:169-175.
7. Blumenthal, M (Ed.): The Complete German Commission E Monographs: Therapeutic Guide to Herbal Medicines.
American Botanical Council. Austin, TX. 1998.
8. http://www.florahealth.com/flora/home/Canada/HealthInformation/Encyclopedias/Kelp.htm
9.Gong, YF et al., Suppression of radioactive strontium absorption by sodium alginate in animals and human subjects. Biomed. Environ. Sci. 1991, 4(3):273-282.
