זהו צמח מטפס ממשפחת האסקלפיים הנפוץ במרכז ובדרום הודו.
ברפואה ההודית המסורתית מקובל הצמח עוד מימי קדם כתרופה למחלת הסוכרת. אף ברפואת הצמחים המודרנית נחשב הצמח לבחירה הראשונה בטיפול בסוכרת ומיוחסת לו עוצמת פעילות מתונה. הג'ימנמה מתאימה לשימוש פרקי זמן ממושכים, ולקבלת מלוא ההשפעה יש להשתמש בה 6-12 חודשים. היא עשויה לשמש גם כטיפול מאזן ותומך בחולים תלויי אינסולין הלוקים בסוכרת מסוג I ו-II.

חלקי הצמח בשימוש רפואי
עלים.

השפעה ידועה בספרות המקצועית
מוריד רמות סוכר בדם, מוריד רמות שומנים/כולסטרול בדם, מעודד הרזיה, מפחית תיאבון, מפחית תשוקה למתוק, משפר תפקודי לבלב.

שימושים מקובלים עיקריים
יתר סוכר בדם, סוכרת.

שימושים מקובלים משניים
הרזיה (תמיכה), יתר כולסטרול, יתר שומנים בדם, תיאבון יתר, תשוקה למתוק.

בטיחות וזהירות
לא קיימים דיווחים על אודות רגישות או תופעות לוואי; הצמח בטוח ביותר לשימוש גם במינונים גבוהים; עקב פעילותו ההיפוגליקמית של הצמח יש לנקוט זהירות בטיפול בנוטלים אינסולין או תרופות אחרות (Glipizide, Glyburide) המיועדות לטיפול במחלת הסוכרת. מחקרים מראים כי שימוש משולב בצמח ובתרופות אלו הצריך התאמה במינוני התרופות; הצמח אסור לשימוש באנשים הסובלים מהיפוגליקמיה. רעילות: במחקר שנערך במשך שנה בעכברים שקיבלו מינון יומי של 0.5 גרם לכל קילו משקל לא נמצאה כל רעילות. במחקר אחר אשר נערך בעכברים עם תמצית מרוכזת (20:1) של הצמח נמצא כי מדד הרעילות LD 50 עמד על 4 גרם לקילו משקל גוף (מקביל ל-78 גרם לקילו של עלים יבשים).
הריון: שימוש מוגבל בנשים לא הראה כל רעילות. אין מחקרים בנושא.
הנקה: לא קיים מידע.

אופני שימוש ומינונים
טינקטורה: 1:3, 45% אלכוהול, 2-5 מ"ל TID.*
תמצית יבשה תקנית: 80% חומצה ג'ימנמית, 100-300 מ"ג TID.
חליטה: 2-5 גרם TID.
כחלק מפורמולה: 25%-30%.

*אופן שימוש מועדף לטיפול בכמיהה למתוק.
** הערה כללית לאופני השימוש: יש להתחיל השימוש בצמח במינון נמוך מחשש להיפוגליקמיה. ניתן להעלות המינון במידה שלא הושגה תגובה תוך פרק זמן של חודש. עם קבלת השפעה יש לרדת למינון המינימלי הפעיל. צפי התגובה הראשונית הינו שבועיים עד חודש ימים. מרב ההשפעה יושג תוך 6-12 חודשים.

מונוגרף זה נכתב ונערך על ידי גל מ. ראן RH(AHG), MIHA
וכל זכויות היוצרים בו שייכות למחבר

איכויות
מריר, ניטראלי.

השפעה רפואית
תומך בלבלב (טחול): לטיפול ספציפי בסוכרת.
תרכובות פנוליות:
- תרכובות פלבונואידיות: quercitin, kaempferol.
תרכובות איזופרנואידיות:
- ספונינים טריטרפנואידיים: gymnemic Acids (3.9%-4.6%), gymnemasaponins.
חומרים נוספים: פוליפפטיד המורכב מרצף של 35 חומצות אמינו בשם gurmarin.
כבר לפני כ-70 שנה נערכו מחקרים פרמקולוגיים אשר הדגימו את
הפעילות ההיפוגליקמית של הצמח, ובשנים האחרונות נערכו מספר מחקרים, הן פרמקולוגיים והן קליניים, אשר הדגימו פעילות היפוגליקמית מובהקת. בניסוי שנערך ע"י (Okabyashi, Y. at al 1990) ואשר כלל מתן של Gymnema לחולדות סוכרתיות, נמצאה לאחר 28 יום ירידה ברמות הגלוקוז בדם לאחר הארוחה וכן נמצאה סבילות מוגברת לגלוקוז.(1)

מחקר נוסף שנערך ע"י (Baskarann, K. et al 1990) מצא כי תמצית
אשר הופקה מעלי Gymnema השיבה את רמות הגלוקוז בדם למצבן הנורמלי בחולדות סוכרתיות, לאחר 20 יום של מתן פומי. בנוסף נמצאה עלייה ברמות האינסולין ורגנרציה של ה- (2).Pancreatic islet cells
על פי (Shanmugasundaram E.R. et al 1990), מחקר קליני עם
סוכרתיים תלויי אינסולין מצא כי תמצית Gymnema ההפחיתה את רמות הדם בצום של Glycosylated Haemoglobin, Glucose
ו- Glycosylated plasma protein, וכן הפחיתה את הצורך במתן
אינסולין. אותו צוות של חוקרים ערך מחקר נוסף עם סוכרתיים אשר אינם תלויי אינסולין, ומצא כי מתן של תמצית Gymnema הביא לירידה בצריכה של תרופות היפוגליקמיות מקובלות. עוד נמצאה במחקר זה עלייה ברמות האינסולין בדם, בצום ולאחר האוכל, בהשוואה לקבוצת ביקורת אשר קיבלה רק תרופות היפוגליקמיות סטנדרטיות ללא מתן של (3).Gymnema במחקר מבוקר וכפול סמיות, אשר נערך ע"י (Brala P.M. & Hagen R.L. 1983) נמצא שהחומר הפעיל Gymnemic Acid המופק מעלי Gymnema, מעכב באופן משמעותי את חוש הטעם המתוק, וכמו כן נמצא כי חומר זה גם הפחית באופן משמעותי את התיאבון.(4)

(Imoto, T. et al 1991) מצאו כי לחומר נוסף מ-Gymnema, הפוליפפטיד Gurmarin, ישנה השפעה מעכבת על תחושת הטעם המתוק (5).(Anti sweet activity) הג'ימנמה (Gymnema Sylvestre),
המקובלת לשימוש כצמח מפחית רמות סוכר בדם ותשוקה למתוק, הראתה גם פעילות אנטי סרטנית בתאי מלנומה אנושיים ועל כן נראה שהצמח עשוי להיות יעיל בחולי מלנומה הסובלים גם מרמות גבוהות של סוכר בדם.(6)
1. Okabayashi, Y. et al (1990) Diabetes Res. Clin. Pract., 9, 143.
2. Baskaran, K. et al (1990) J. Ethnopharmacol., 30, 265
3. Shanmugasundarma, E.R. et al. (1990). J. Ethnopharmacol. 30 281 & 295.
4. Brala, P.M., Hagen, R.L. (1983) Physiology and Behaviour 30, 1.
5. Imoto, T. et al (1991) Comp.Biochem. Physiol., 100, 309.
6. Chakraborty D, et al, Integr Cancer Ther. 2013 Sep;12(5):433-41.