זהו עץ המשתייך למשפחת הגינקואיים, שמוצאו בסין וביפן, והינו היחיד המייצג משפחה בוטנית זו. הגינקו הוא עץ נשיר נושא אצטרובלים הנישא לגובה של עד ארבעים מטר. גילו של העץ נאמד בכ- 200 מליון שנה, ובשל כך נחשב לצמח העתיק ביותר ששרד על פני כדור הארץ – העץ יכול לחיות עד 1000 שנים. בטבע נחשב הגינקו למין נכחד, אך שרד במקדשים וגנים במזרח הרחוק. עמידותו ושרידותו של העץ קשורים ככל הנראה בפיטו-כימיקלים של עליו, המקנים לו עמידות בפני חרקים, מחלות וזיהום.
הכינוי "בי-לובה" בשמו הלטיני של הגינקו קשור לצורת עלי העץ המורכבים משתי אונות. זרעיו של העץ משמשים ברפואת הצמחים הסינית המסורתית כבר קרוב לחמשת-אלפים שנה, בעיקר לבעיות הקשורות לתפקוד הריאות ולשם חיזוק כללי, ובסין וברחבי אסיה פירותיו של העץ הנקבי משמשים למאכל. בשנת 1730 הובא העץ לאירופה שם התקבל כצמח נוי אהוד. בהמשך התאקלם גם בארצות הברית. מאז שנות ה-80 של המאה העשרים גברה ההתעניינות בצמח לאחר שזוהתה השפעתו החיובית על מערכת הדם, הלב, מערכת העצבים והמוח. הרכיבים המרכזיים אשר זוהו כאחראים לפעילות החיובית הנ"ל הינם גליקוזידים פלבונואידיים ייחודיים, לצד תרכובות טרפניות המכונות גינקולידים. ברפואת הצמחים המודרנית נעשה שימוש בתמצית תקנית המופקת מהעלים בלבד, שנאספים בסתיו בעודם מצהיבים.
הגינקו נחשב כבעל עוצמת פעילות בינונית, ומותווה בעיקר לטיפול בבעיות שמקורן בליקויים במערכות העצבים והדם. הוא נחשב כאחד מהצמחים הנרשמים ביותר למטרות רפואה באירופה וארה"ב.
חלקי הצמח בשימוש רפואי
עלים.
השפעה ידועה בספרות המקצועית
מחזק כלי-דם, מחזק/מזין מערכת העצבים, משפר זרימת דם היקפית, משפר זרימת דם מוחית, משפר תפקוד מנטלי, נוגד חמצון, נוגד פרכוסים, נוגד קרישה.
שימושים מקובלים עיקריים
אלצהיימר, זיכרון לקוי, שבץ מוחי (החלמה ומניעה).
שימושים מקובלים משניים
גיל מבוגר (תמיכה), דיכאון, חולשת מערכת העצבים, טנטון, טרשת עורקים (מניעה וטיפול), יתר קרישות הדם, כושר ריכוז לקוי, כפיון (אפילפסיה), ליקויים באספקת הדם ההיקפית, ניוון רשתית העין, סחרחורות (ורטיגו), שיטיון (דמנסיה).
בטיחות וזהירות
למרות שימוש נרחב ביותר בצמח (5 מיליון מרשמים לשנה בגרמניה בלבד) קיימים דיווחים בודדים על תגובה אלרגית לצמח; תופעות לוואי אינן נפוצות ושכיחותן באוכלוסייה עומדת על 0.5%. הן כוללות כאבי ראש, סחרחורות, דפיקות לב מוגברות, תגובה אלרגית בעור וגירוי של מערכת העיכול. במחקרים אשר בדקו תופעות לוואי לא נמצאו הבדלים בין הצמח לבין תרופת דמה; מינון יתר יכול להיגרם משימוש עודף בזרעי הצמח (חלק הצמח המצוי בשימוש הוא העלה); בשל תכונותיו נוגדות הקרישה של הצמח, יש לנקוט זהירות בטיפול באנשים הסובלים מהפרעות בקרישת הדם; יש לנקוט זהירות בשילוב הצמח עם תרופות נוגדות פרכוסים. יש להפסיק שימוש בצמח 3 ימים לפני הליכים כירורגיים בשל סיכון לדימום מוגבר והפחתה אפשרית של יעילות תרופות הרדמה; יש לנקוט זהירות בשילוב הצמח עם תרופות נוגדות קרישה, בשל חשש לדימום מוגבר. הצמח אסור לשימוש לבעלי רגישות ידועה; מדד רעילות LD 50: בניסוי עם עכברים, תמצית תקנית, 7.7 גרם לכל קילו משקל.
הריון: הצמח מתאים לשימוש במהלך תקופה זו. שימוש מוגבל בנשים לא הראה כל רעילות. מחקרים אשר נערכו בחולדות ובארנבות במינונים של עד 1.6 גרם לק"ג משקל ביום, לא הראו רעילות לעוברים או השפעה מזיקה על פוריות.
הנקה: אין מידע מספק.
אופני שימוש ומינונים
טינקטורה: 1:3, 45% אלכוהול, 2-5 מ"ל TID.
תמצית יבשה תקנית: 24% פלבונים ו-6% גינקולידים, 120-240 מ"ג ליום.
חליטה: 2-4 גרם TID.
כחלק מפורמולה: 25%-30%.
מונוגרף זה נכתב ונערך על ידי גל מ. ראן RH(AHG), MIHA
וכל זכויות היוצרים בו שייכות למחבר
