מקורו של מין זה של השבטבט באירופה, שם הוא נפוץ גם כגידול חקלאי. מינים נוספים גדלים באופן טבעי בארצות שונות, ביניהן ישראל.ברפואת הצמחים המודרנית הוא נחשב לצמח עדין, המשמש בעיקר לטיפול בבעיות דרכי השתן ובלוטת הערמונית.

חלקי הצמח בשימוש רפואי
נוף הצמח.

השפעה ידועה בספרות המקצועית
מחזק שלפוחית השתן, משתן מטבולי, משתן נפח, מתמיר (אלטרטיבי), עוצר דימום.

שימושים מקובלים עיקריים
דלקת הערמונית, זיהומים ודלקות בדרכי השתן (כרוני/מניעה).

שימושים מקובלים משניים
דליפת שתן, השתנה תכופה/דחופה, מחלות דלקתיות של רקמת החיבור.

תרכובות פנוליות:
- פנולים פשוטים: ferulic acid, caffeic acid.
- תרכובות פלבונואידיות: quercetin.
תרכובות איזופרנואידיות:
- סטרולים: isofucosterol, campesterol.
אלקלואידים: nicotine, palusterine, palusterinine.
מינרלים: סידן, מגנזיום, אשלגן,צורן (סיליקה).
חומצות אורגניות: . Aconitic Acid.
חומרים נוספים: (silicic acid (5%-8%.
לא נערכו מחקרים קליניים בצמח.
קבוצת מחקר ברזילאית ביצעה סידרה של ניסויים בצמח בבעלי חיים. באחד הניסויים (2005) נמצא כי תמצית מימית-אלכוהולית של הצמח במינונים של 200 ו-400 מ"ג/ק"ג הציגה פעילות מרגיעה (Sedative) ונוגדת עוויתות.1

בניסוי קודם (2005) נמצא כי צריכה של תמצית מימית-אלכוהולית של גבעולי הצמח במינון 50 מ"ג/ק"ג לאורך זמן שיפרה את היכולת הקוגניטיבית של חיות בגיל מתקדם. השפעה זו של הצמח מיוחסת, במידה מסוימת, לפעילות נוגדת החמצון של הצמח.2

מחקר נוסף מצא כי לתמצית המימית-אלכוהולית של גבעולי הצמח פעילות נוגדת כאב ודלקת במודלים שונים שבוצעו בעכברים.3
וייס מציין את פעולתו המשתנת של הצמח, אך מדגיש את פעילותו העיקרית כמתמקדת בהמרצה ושיפור של תהליכים מטבוליים, עם השפעה חיובית ספציפית על רקמת החיבור.4
1. Fitoterapia. 2005 Sep;76(6):508-13.
2. Pharmacol Biochem Behav. 2005 Jul;81(3):593-600.
3. Pharmacol Res. 2004 Mar;49(3):239-43.
4. Weiss, R. F. MD: Herbal Medicine (1988) p. 238-239.