Echinacea spp - ראן בוטניקס

אינדקס צמחי מרפא

זהו צמח ממשפחת המורכבים שמקורו ביבשת אמריקה. השורשים של המין קיפודנית צרת עלים (E. Angustifolia) נחשבים לחלק
הפעיל ביותר. שני מינים נוספים של אכינצאה נמצאים בשימוש רפואי: הקיפודנית הארגמנית (E. Purpurea), שפרחיו הם המרשימים ביותר וכל חלקיו נהוגים בשימוש רפואי, לרבות העלים והפרחים. סגולותיו הרפואיות נחשבות חזקות פחות, ומחירו זול באופן יחסי; המין השלישי הוא קיפודנית חיוורת (E. Palida) גם במקרה זה משתמשים בשורש בלבד למטרות רפואיות.
השימוש לצורכי רפואה בצמח מקורו בילידים של צפון יבשת אמריקה, שכינו אותו 'שורש הנחש', בשל הדמיון שבין שורש האנגוסטיפוליה הכהה לבין נחש. הדמיון הצורני רימז להם על האפשרות להשתמש בו כנגד הכשות נחשים. ואמנם, בשימוש חיצוני נהגו להשתמש בתמציות אכינצאה לטיפול בהכשות נחשים, עקרבים ומיני חרקים שונים. מרקחות של הצמח שימשו גם לנגעים בעור, לריפוי פצעים, אקנה, פריחות ופטריות. בנוסף, השתמשו בו הילידים לשיכוך כאבים ולטיפול בדלקות ובזיהומים, בסיפיליס, בטיפוס, בדיזנטריה ובטפילי מעיים אחרים, בזיהומי דם חמורים, בדלקת קרום המוח וכנוגד זיהום כללי. למרות שלפחות 12 שבטים שונים עשו בצמח שימוש מורכב, אין כיום בידי הרבליסטים מידע מדויק לגבי אופן הכנת והרכבת הפורמולות הספציפיות. עם זאת, ידוע כי ילידי צפון אמריקה שמו דגש על שימוש בתמציות המערבות חלקים שונים של צמחים ממינים שונים, וכמעט לעולם לא השתמשו בחלק אחד בלבד.
הרופאים האקלקטים של סוף המאה ה-19, שהתמחו בשילוב רפואת צמחים מסורתית ברפואה מדיצינית מערבית, הם שייבאו את האכינצאה למערב לאחר שלמדו מילידי המקום כיצד להכין ממנה מרקחות שונות.
באמצע המאה ה-20 החלו לחקור את הצמח באופן מדעי, בעיקר
בגרמניה ובארה"ב. החוקר הידוע ביותר של הצמח היה הגרמני ואגנר, שהוכיח לראשונה, ב- 1988, כי תמצית הצמח אחראית לעלייה ניכרת בפעילות המערכת החיסונית אצל עכברים. באנליזות כימיות שנערכו בהמשך על מיני הצמח השונים, בודדו עשרות חומרים פעילים, שלגבי כל אחד מהם הוכחה פעילות ספציפית של עירור והמרצת מערכת החיסון האנושית.
מאז מחקריו של ואגנר פורסמו מאות מחקרים על הצמח, הנחשב לנחקר ביותר מבין צמחי המרפא. פרסום המחקרים ותוצאותיהם החיוביות הפכו את האכינצאה לנפוץ ביותר בשימוש: בגרמניה נרשמים מדי שנה 2.5 מיליון מרשמים הכוללים את הצמח, והשוק האמריקני של האכינצאה מוערך בכ-300 מיליון דולר בשנה. סתגלנותו הגבוהה של הצמח לתנאי אקלים וקרקע שונים הופכת אותו לזמין ביותר, ולזול באופן יחסי.
רפואת הצמחים המודרנית מייחסת לאכינצאה עוצמת פעילות בינונית, והיא משמשת בעיקר לטיפול במחלות זיהומיות. בניגוד לדעה הרווחת, הצמח אינו מיועד על פי רוב לשימוש מניעתי או ארוך טווח.

חלקי הצמח בשימוש רפואי
שורש, עלים, פרחים – בהתאם למין שבשימוש.

השפעה ידועה בספרות המקצועית
אנטי-בקטריאלי, אנטי-ויראלי, אנטי-פטרייתי, אנטי-פרזיטי, מאלחש (חיצוני), מחטא (דרכי הנשימה), מחטא (דרכי השתן), מחטא (חיצוני), מטפל בפציעות (חיצוני), ממריץ/מניע, ממריץ/משפעל חיסון, משכך כאבים, מתמיר (אלטרטיבי), נוגד דלקת, נוגד זיהום.

שימושים מקובלים עיקריים
דלקת אוזניים, זיהומים ודלקות במערכת הנשימה העליונה, זיהומים ודלקות במערכת הנשימה התחתונה, מחלות ויראליות (טיפול), שפעת והצטננות.

שימושים מקובלים משניים
אקנה, אקנה (חיצוני), ברונכיטיס (אקוטי), גודש לימפתי, דימומים ודלקות בחניכיים (חיצוני), דלקת הכבד (אקוטי), דלקת ריאות, הליקובקטר פילורי, הרפס, זיהומים אקוטיים במערכת העיכול, זיהומים ודלקות בדרכי השתן (אקוטי), זיהומים ודלקות במערכת הרבייה, טפילים חד-תאיים, כאבים ודלקות בגרון, כיבים (חיצוני), כיבים בחלל הפה (אפטות), כימותרפיה (תמיכה), מחלות לב דלקתיות (פרי/מיוקרדיטיס), מחלת הנשיקה (מונונוקליאוזיס), נזלת, סינוסיטיס, פטרת בעור (חיצוני), פטרת וגינלית, פטרת וגינלית (חיצוני), פציעות (חיצוני), פרונקלים וזיהומים תת-עוריים, קונדילומות (HPV), קונדילומות (חיצוני), קנדידה רב-מערכתית.

בטיחות וזהירות
הצמח שייך למשפחת המורכבים. יש לנקוט זהירות בטיפול באנשים בעלי רגישות ידועה; תופעות לוואי עלולות לכלול תחושת אי נוחות בבטן ותגובות אלרגיות בעור; יש לנקוט זהירות בשימוש בקרב הנוטלים תרופות לדיכוי מערכת החיסון; תיאורטית יש להיזהר במתן הצמח לסובלים מתסמונות אוטואימוניות; הצמח מעכב את פעילות הציטוכרום CYP3A4 ולכן עשוי להגביר רמת תרופות בדם (חוסמי תעלות סידן ומעכבי פרוטאזות); בשימוש פנימי אין לצרוך מעל 8 שבועות ברציפות.
הריון: הצמח מתאים לשימוש במהלך ההיריון.
הנקה: הצמח מתאים לשימוש במהלך ההנקה.

אופני שימוש ומינונים
טינקטורה: 1:3, 45% אלכוהול, 5 -2 מ"ל TID.
תמצית יבשה: 4% חומצה ציקורית 300 -150 מ"ג TID.
מרתח: (שורש) 4 -2 גרם TID.
קרם: Echinacea 20% בבסיס מתאים.
כמרכיב בפורמולה: 20%-30%.

מונוגרף זה נכתב ונערך על ידי גל מ. ראן RH(AHG), MIHA
וכל זכויות היוצרים בו שייכות למחבר

איכויות
צורב, מלוח, קריר, יבש.

השפעה רפואית
מסלק חום, לחות ורעילות, נוגד זיהום ודלקת:
-
חום ורעילות: פרונקלים, מורסות, אבצסים, חום, זיהומים פיטרייתיים,
ויראליים וחיידקיים סיסטמיים או מקומיים בעור, במערכת הנשימה, בשתן, בגרון,
ובאברי הרבייה.
- לחות חמה במערכת הנשימה: נזלת, ברונכיטיס, סינוסיטיס.
- רעלת שמקורה בצמחים, מזון, הכשות, עקיצות.

מסלק רוח חום:
- רוח חום: צמרמורות, חום גבוה, כאב גרון, כאבים בגוף, בלוטות נפוחות.

תרכובות פנוליות:
- פנולים פשוטים: Cichoric acid , methyl-para-hydroxycinnamate, vanillin.
תרכובות איזופרנואידיות:
- ססקוויטרפנים: germacrane.
- סטרולים.
אלקלואידים: isotussilagine, tussilagine.
תרכובות פוליסכרידיות: arabinogalactan, heteroxylan , Echinacin, inulin.
ויטמינים: ויטמין C.
מינרלים: סידן, אשלגן, ברזל, מגנזיום, סיליקה.
חומרים נוספים: אלקאמידים (בעיקר איזובוטילאמידים), Echinacein, Echinacoside.

הצמח מכיל שמן נדיף הכולל מגוון תרכובות פיטוכימיות.

מאות מחקרים אימונולוגיים, פרמקולוגיים, טוקסיקולוגיים וקליניים בדקו את פעילותו הרפואית של הצמח, ואנו נוכל להציג כאן רק חלק קטן מהנתונים הרבים אשר נאספו.
ניסוי קליני אקראי, בסמיון כפון ומבוקר בפלסבו שנערך בקנדה (2004) בדק את ההשפעה של מוצר מסחרי המבוסס על תמצית סטנדרטית של Echinacea purpurea על תסמיני קירור והצטננות. הסטנדרט נערך על Alkamides, Cochoric acid ופוליסכרידים בריכוז 0.25, 2.5 ו-25 מ"ג בהתאמה. המחקר נערך בהשתתפות 282 בני אדם בגילאי 18-65, שסבלו לפחות פעמיים מתסמיני צינון והתקררות במהלך השנה האחרונה שלפני הניסוי. המתנדבים חולקו לשתי קבוצות,
כאשר קבוצת הביקורת קיבלה פלסבו. הם נתבקשו להתחיל להשתמש בצמח/פלסבו מיד עם הופעה של הסימפטום הראשון של התקררות, 10 מנות ביום הראשון ו-4 מנות בכל אחד משבעת הימים הבאים. מבין 282 המתנדבים, 128 לקו בהצטננות והשתתפו בניסוי (59 בקבוצת המחקר, 69 בקבוצת הביקורת). הם נתבקשו להגדיר את חומרת
הסימפטומים שלהם בסולם של 0-9, בנוסף הם נבדקו על ידי אחות ביום השלישי והשמיני למחלה. התוצאות הראו כי בקבוצת המחקר חומרת הסמפטומים הייתה נמוכה בשיעור של 23.1% מאשר בקבוצת הביקורת. תופעות לוואי מעטות וזניחות נרשמו בשתי הקבוצות. החוקרים הסיקו כי טיפול מוקדם בתמציות סטנדרטיות של אכינצאה
יכול להפחית את חומרת הסימפטומים במטופלים בעלי נטייה טבעית לזיהומים במערכת הנשימה העליונה.1

ניסוי קליני גרמני (2001) אקראי, בסמיון כפול ומבוקר בפלסבו בדק את
ההשפעה של תמצית מהחלקים העליונים של Echinacea purpurea על 80 בני אדם בוגרים, נשים וגברים אשר הציגו סימפטומים ראשונים של התקררות. מספר הימים עד להחלמה מלאה היה הפרמטר העיקרי להשוואה. בקבוצת המחקר מספר הימים החציוני עד להחלמה מלאה היה 6 ימים בהשוואה ל- 9 ימים בקבוצת הביקורת.2

ניסוי קליני אמריקני (2002) בדק את האם מקטע המכיל פוליסכרידים שבודדו מהצמח E. purpurea יכול להפוך את ההשפעות הבלתי רצויות של טיפול כימוטרפי בחולי סרטן. 15 מטופלים שסבלו מסרטן במערכת העיכול קיבלו במשך 10 ימים זריקה המכילה 2 מ"ג פוליסכרידים מהצמח (הטיפול הצמחי החל שלושה ימים לפני הטיפול הכימוטרפי). 14-16 ימים לאחר הטיפול הכימוטרפי נמצא כי המספר החציוני של כדוריות הדם הלבנות (Luelocytes) בקרב המטופלים שקיבלו את הצמח היה 3630/מיקרו-ליטר וזאת בהשוואה ל-2370/מיקרוליטר בקבוצת הביקורת. לא הייתה לצמח השפעה קלינית על פעילות הפאגוציטים או על אוכלוסיית הלימפוציטים. תופעות לוואי שהופיעו במהלך הטיפול קשורות ככל הנראה לכימוטרפיה. החוקרים סיכמו כי תוצאות הניסוי מעידות על כך שהמקטע הפוליסכרידי מהצמח עשוי להיות יעיל בהפחתת לויקופניה (חוסר בכדוריות דם לבנות) הנגרמת כתוצאה מטיפול כימוטרפי.3

מטא-אנליזה שהתפרסמה בגרמניה (2000) סקרה 16 ניסויים קליניים שהתבצעו עם תמציות שונות של אכינצאה עד לשנת 1998. 8 מהניסויים בדקו את היעילות של הצמח במניעת מחלות ו-8 ניסויים בדקו את ההשפעה על זיהומים אקוטיים בערכת הנשימה העליונה.
סך כל המטופלים בניסויים השונים היה 3396 בני אדם. מהסקירה עולה כי במרבית הניסויים הוצגו תוצאות חיוביות לתמציות מהצמח. החוקרים הסיקו כי תמציות מסוימות של הצמח עשויות להיות יעילות יותר מפלסבו.4

צוות מחקר אשר בדק את ההשפעה של תמצית אכינצאה על הפעילות הפאגוציטית של תאים לבנים, מצא כי תמצית אלכהולית (50%) של שורש אכינציאה צרת עלים גרמה לעליה של 30% בפעילות הפאגוציטית בבעלי חיים.5

בסקירה המסכמת את סדרת מחקריהם, מדווחים Wagner & Bauer כי על פי כל הנתונים שנאספו ניתן לקבוע שגם החומרים הליפופיליים מסוג Alkylamides וגם חומרים מסיסי מים דוגמת Cichoric Acid, תורמים לפעילות מעוררת החיסון של הצמח. תרכובות פוליסכרידיות מהצמח, (Echinacoside) נוטלות גם הן חלק בפעילות זו, ולדבריהם מתקבל הרושם שפעילותם המשולבת של כלל מרכיבי הצמח הנה
חיונית להשגת הפעילות הפרמקולוגית.6

1. J Clin Pharm Ther. 2004 Feb;29(1):75-83.
2. Arzneimittelforschung. 2001;51(7):563-8.
3. Phytother Res. 2002 Mar;16(2):138-42.
4. Cochrane Database Syst Rev. 2000;(2):CD000530.
5. Phytochem. 1988;27(1):119-26.
6. Wagner, H. et al. (1988) Phytochem. 27(1) 119-26.