זהו צמח רב-שנתי השייך למשפחת המורכבים, המתאפיין בפרחים בצבע כחול סגלגל ונפוץ בצדי דרכים ובשדות. העולש גדל בר באירופה ובארצות הים התיכון, אך התאקלם גם בצפון אמריקה, דרום אפריקה, אוסטרליה וניו-זילנד.

בארץ גדל המין עולש מצוי (C. pumilum). מין נוסף הנקרא אנדיב (C. endivia), מקורו בהודו ובאיראן. באירופה מגדלים לצורך השימוש בשורש את הזנים בראונשוויג ומגדבורג, ולצורך השימוש בעלים את הזן וויטלוף.

בעולש התרבותי משתמשים להכנת תחליף קפה הידוע בשם ציקוריה- המופק משורש מיובש וקלוי (במהלך הקלייה המרכיב אינולין הופך לאוקסי-מתיל פורפורול שהארומה שלו דומה לקפה). בנוסף, משמש שורש העולש למאכל ולמטרות רפואה. בהקשר האחרון מוכר הצמח עוד מימי הרומאים, אשר השתמשו בו לטיפול במחלות כבד.
ברפואת הצמחים המודרנית נחשב העולש לצמח עדין ונטול רעילות המתאים לשימוש ממושך.

חלקי הצמח בשימוש רפואי
שורש, וכן העלים והפרחים

השפעה ידועה בספרות המקצועית
מוריד רמות סוכר בדם, מוריד רמות שומנים/כולסטרול בדם, ממריץ ייצור מרה והפרשתה, משלשל עדין, משקם/מגן כבד, משתן מטבולי, נוגד דלקת, נוגד חמצון.

שימושים מקובלים עיקריים
דלקת הכבד (כרוני), ליקויים בתפקודי הכבד, קשיי עיכול (דיספפסיה).

שימושים מקובלים משניים
אבני מרה, אנמיה, בצקות, דלקת הכבד (אקוטי), דלקת כיס/דרכי המרה, דלקת מפרקים ריאומטית (RA), חולשת מערכת העיכול, חוסר תיאבון (אנורקסיה), יתר כולסטרול, יתר שומנים בדם, כבד שומני, סוכרת, עצירות, פינוי רעלים (דה-טוקסיפיקציה), שיגדון (גאוט).

בטיחות וזהירות
מגע ישיר עם הצמח עלול לגרום גירוי עורי אצל הרגישים לצמחים ממשפחת המורכבים; לא ידועות אינטראקציות עם תרופות; במקרה של שימוש בצמח לטיפול באבני מרה מומלץ להיוועץ באיש מקצוע.
הריון: מומלץ להימנע משימוש בתקופה זו. מספר עבודות מחקר מעידות על זיקה אפשרית בין השימוש בצמח ובין עליית הסיכון להפלה (בשל פעילותו האמנגוגית).
הנקה: הצמח מותר לשימוש במהלך תקופה זו.

אופני שימוש ומינונים
טינקטורה: 1:3, 30% אלכוהול, 6-3 מ"ל TID
תמצית יבשה: 5:1, 800-400 מ"ג TID
מרתח: 4-2 גרם TID
כמרכיב בפורמולה: 40%-30%

מונוגרף זה נכתב ונערך על ידי גל מ. ראן RH(AHG), MIHA
וכל זכויות היוצרים בו שייכות למחבר

איכויות
מריר, מתקתק, מעט מלוח, קריר, ניטרלי

השפעה רפואית
מעשיר את יין ודם הכבד, מגן על הכבד ומסייע בנטרול רעלים, משקם את תאי הכבד :
- חוסר יין של הכבד: דלקת כבד כרונית, שחמת הכבד
- חוסר דם: עייפות, חיוורון, סחרחורת, וסת קלושה, אנמיה

מניע צ'י הכבד, כיס המרה והקיבה:
- תקיעות צ'י הכבד: כאב בצד הימני של הבטן, עצירות, הפרעות עיכול, עצבנות ורגיזות.
- תקיעות צ'י בקיבה ובכיס המרה: עיכול איטי, נפיחות, חוסר תיאבון, בחילות, כאב בצדי הגוף.

מסלק אש, חום, לחות ורעילות:
- אש בכבד ובכיס המרה: חום גבוה, טעם מר בפה, בחילות, כאב ראש, דלקת בכיס המרה, אבנים בכיס המרה, צהבת.
- חסימת לחות חמה: פריחות, גירוי בשלפוחית, כאבי שרירים ומפרקים.
- חום ורעילות: מורסות, אבצסים, כיבים.
- גודש נוזלים בכבד: בצקת, מיימת.
תרכובות פנוליות:
- טאנינים
- קומרינים: chiconin, esculetin, umbelliferone, scopoletin
- סטרולים: taraxasterol
תרכובות איזופרנואידיות:
- ססקוויטרפנים:
הלקטונים 8 -sonchosid 8-desoxylactucin, magnolialide, artesin, chicorosides B & C, sonchoside C
חומרים מרירים: 1 part protocatechuic aldehyde to 3 parts inulin, lactucin, lactucopicrin
תרכובות פוליסכרידיות: אינולין כמרכיב עיקרי (בין 11% ועד 58% בעולש מתורבת), פקטין
ויטמינים
מינרלים
חומרים נוספים: 10-22% פרוקטוז, מלטול
הצמח מכיל עקבות שמן נדיף הכולל מגוון תרכובות פיטוכימיות.
במחקר קליני שנערך עם התכשיר Liv-52 המורכב מ-7 מרכיבים, בתוכם העולש התרבותי, הודגמה פעילות מגנת כבד (הפטו-פרוטקטיבית) ב-36 חולי שחמת הכבד. פעילות זו מיוחסת לתכונות המשתנות, נוגדות הדלקת, נוגדות החימצון ומשפעלות החיסון של המרכיבים הצמחיים הכלולים בתכשיר.1

תמצית שורש העולש הדגימה בניסוי מעבדה השפעה מגנת כבד כנגד נזק הפטו-צלולארי שנגרם ע"י פחמן טטרהכלורידי.2

עבודות קליניות מגוונות מצביעות על כך שהאוליגוסכרידים בעולש הינם 'פרוביוטיים'. הם מגיעים עד למעי הגס מבלי שעברו בדרך הידרוליזה, ושם הם משמשים כמצע המעודד בעיקר את שגשוג חיידקי ה- bifidobacteria הידידותיים. במקביל, הם גם מפחיתים את ה- pH הצואתי, וכל זאת ללא גרימת אי נוחות משמעותית לנוטלים אותם.3-8

עבודות מסוף שנות ה-90' מצביעות על כך שלפרוקטנים של אינולין פוטנציאל מיטיב במצבים הבאים: עצירות, שלשול זיהומי, סרטן, מחלות קרדיו-ואסקולריות וסוכרת מסוג 2. 9-10

אוליגו-פרוקטוז ואינולין נמצאו במספר מחקרים שנערכו בבעלי חיים כבעלי פעילות אנטי-סרטנית (מוטגנית) בינונית עד חזקה. הם הדגימו עיכוב קרצינוגנזיס במעי הגס של חולדות.11-14

במחקר פרמקולוגי עדכני משנת 2013 נמצא כי עלי העולש התרבותי הינם בעלי פוטנציאל נוגד חמצון, ציטופרוטקטיבי (מגן תאים) ונוגד שגשוג תאי. הפעילויות הללו מושגות הודות לריכוז גבוה של רכיבים פנוליים ואנטוציאנינים בעלי הצמח.15
1. Huseini HF et al. Phytomedicine. 2005 Sep;12(9):619-24.
2. Zafar R, et al. Anti-hepatotoxic effects of root and root callus extracts of Chicorium intybus L. J Ethnopharmacol 1998;63(3):227-31.
3. Menne E et al. J Nutr. 2000 May;130(5):1197-9.
4. Roberfroid, M. Functional effects of food components and the gastrointestinal system: chicory fructooligosaccharides. Nutr Rev 1996;54(11 Pt. 2):S38-42. Review.
5. Roberfroid, M. Health benefits of non-digestible oligosaccharides. Adv Exp Med Biol 1997;427:211-19. Review.
6. Roberfroid M, et al. The bifidogenic nature of chicory inulin and its hydrolysis products. J Nutr 1998;128(1):11-19. Review.
7. Gibson, G. Dietary modulation of the human gut microflora using prebiotics. Br J Nutr 1998;80(4):S209-12. Review
8. Roberfroid, M. Caloric value of inulin and oligofructose. J Nutr 1999;129(7 Suppl):1436S-437S. Review.
9. Roberfroid M, et al. Dietary fructans. Annu Rev Nutr 1998;18:117-43. Review.
10. Roberfroid, M. Concepts in functional foods: the case of inulin and oligofructose. J Nutr 1999;129(7 Suppl):1398S-401S.
11. Reddy B, et al. Effect of dietary oligofructose and inulin on colonic preneoplastic aberrant crypt foci inhibition. Carcinogenesis 1997;18(7):1371-374.
12. Reddy, B. Prevention of colon cancer by pre- and probiotics: evidence from laboratory studies. Br J Nutr 1998;80(4):S219-23.
13. Tang X, et al. Inhibition of the mutagenicity of 2-nitrofluorene, 3-nitrofluoranthene and 1-nitropyrene by vitamins, porphyrins and related compounds, and vegetable and fruit juices and solvent extracts. Food Chem Toxicol 1997;35(3-4):373-78.
14. Edenharder R, et al. In vitro effect of vegetable and fruit juices on the mutagenicity of 2-amino-methylimidazo-[4,5-f]quinoline, 2-amino-3,4-dimethylimidazo[4,5-f]quinoline and 2-amino-3,8-dimethlimidazo[4,5-f]quinoxaline. Food Chem Toxicol 1994;32(5):443-59.
15. D'evoli L, et al. Oxid Med Cell Longev. 2013;2013:704310