Camellia sinensis - ראן בוטניקס

אינדקס צמחי מרפא

מוצאו של התה הירוק בהודו ובסין. זהו שיח או עץ ירוק עד ממשפחת התאיים, הנפוץ כגידול חקלאי בארצות מוצאו, כמו גם ביפן, בציילון, באינדונזיה, ברוסיה ובארצות נוספות. עץ התה הפראי מתנשא עד לגובה 6 מטר, אך בגידולים המסחריים העצים נגזמים כדי להקל את קטיף העלים וגובהם מגיע לכ-1.5 מטר בלבד.
התה הירוק מגיע בעיקר מסין ומיפן ואינו עובר תהליך עיבוד תעשייתי. התה השחור והאדום מיוצרים בהודו, בציילון ובקניה בשיטות של התססה וחימום. תהליך זה משפיע על תכולת והרכב הפוליפנולים בהם ומקנים לתה השחור את ניחוחו הייחודי. סוג תה נוסף, הידוע בשם תה אולונג, עובר התססה חלקית.

בסין החלו לשתות תה ירוק במהלך האלף השלישי לפנה"ס. מאוחר יותר זכה המנהג לעידודם של נזירים בודהיסטים, שראו בו תרופה כנגד מזג רע ונעדר איפוק. רק במהלך המאה ה-16 הגיע התה לאירופה, ואילו במאה ה-17 ערכו עמו היכרות גם תושבי רוסיה ומונגוליה. בתקופה זו עלתה בהתמדה הפופולריות שלו בצרפת, בבריטניה ובהולנד.

סגולותיו הרפואיות של התה הירוק נודעו כבר במהלך המאה הראשונה לספירה. הוא נחשב למשתן, ממריץ, נוגד רעלים וממריץ עיכול – תכונות שהוכחו במהלך המאה האחרונה גם באמצעות מחקר מדעי. המחקר חשף גם את תכונותיו נוגדות החמצון, נוגדות הסרטן ונוגדות הזיהום המגוונות של הצמח.
התה הירוק נחשב לבעל עוצמת פעילות מתונה.

חלקי הצמח בשימוש רפואי
עלים (בעיקר ניצני עלים ועלים צעירים).

השפעה ידועה בספרות המקצועית
אנטי-סרטני, מוריד רמות שומנים/כולסטרול בדם, ממריץ עצבי, ממריץ קיבה, מעורר, מצמת, משתן נפח, נוגד גידולים ממאירים, נוגד חמצון.

שימושים מקובלים עיקריים
טרשת עורקים (מניעה וטיפול), סרטן (תמיכה ומניעה).

שימושים מקובלים משניים
בצקות, יתר כולסטרול, כאב ראש (אקוטי), שלשול (אקוטי).

בטיחות וזהירות
תופעות לוואי עשויות לכלול כאבי ראש, סחרחורת והפרעות העיכול; עבודות אפידמיולוגיות מצביעות על אפשרות שצריכת תה ירוק יכולה להשפיע על מטבוליזם הברזל על ידי הפחתת ספיגתו במעיים. לאנשים הסובלים מחוסר ברזל מומלץ להימנע משתיית תה בו-זמנית עם הארוחה; יש לציין, כי השפעה מיטיבה של שתיית תה עם הארוחה נצפתה במחקר בו נטלו חלק חולים בהמוכרומטוזיס גנטי. מספר עבודות מצביעות על כך שצריכת תה יכולה להשפיע על ספיגת אוקסלאט, ובכך לתרום ליצירת אבני כליה. אולם, מחקרים אפידמיולוגיים הראו דווקא יחס הפוך בהקשר זה; ויטמין K המצוי בתה ירוק עלול להתנגש עם הפעילות נוגדת הקרישה של ווארפרין. צריכה יומית של למעלה מ-4 ספלי תה איננה מומלצת לנוטלים את התרופה; אין דיווחים על רעילות קלינית הנובעת מצריכה יומית של תה ירוק.
הריון והנקה: ה- FDA האמריקאי ממליץ לנשים בהריון ולאלו המבקשות להרות להגביל את צריכת הקפאין. קפאין חוצה את השלייה וגם מופיע בחלב המינקת. צריכה מוגזמת של קפאין (גבוהה מ- 600 מ"ג ליום) נמצאה כבעלת זיקה סטטיסטית חלשה עם עלייה בסיכון להפלות, ירידה במשקל הוולד, לידה מוקדמת, עלייה בפעילות נשימתית של העובר וירידה של קצב הלב הבסיסי בעובר.

אופני שימוש ומינונים
טינקטורה: 1:3, 45% אלכוהול, 7-3 מ"ל TID.
תמצית יבשה: 200-100 מ"ג TID.
חליטה: 5-2 גרם TID.
כמרכיב בפורמולה: 30%-25%.

מונוגרף זה נכתב ונערך על ידי גל מ. ראן RH(AHG), MIHA
וכל זכויות היוצרים בו שייכות למחבר

איכויות
מריר, מתקתק, קריר, יבש.

השפעה רפואית
מסלק ליחה.
- ליחת לחות בריאות: שיעול עם כיח, ברונכיטיס כרוני.

מניע את צ'י הקיבה.
-תקיעות צ'י הקיבה עם תסמינים דוגמת עווית ומתח ברום הבטן, תחושת מלאות ונפיחות, בחילות והקאות.

סופח ומיבש לחות.
- שלשול.

מעצים את יאנג הכליות והלב.
- חולשת יאנג הכליות והלב: דיכאון, חולשה ועייפות, ירידה בפעילות קוגניטיבית.

תרכובות פנוליות:
- פנולים פשוטים:
benzoic acid, carvacrol, chlorogenic acid, gallic acid, cinnamic acid, salicylic acid, thymol
- טאנינים (3.4-27%):
epicatechin, epigallocatechin, epicatechin 3 gallate, epigallocatechin 3 gallate, catechin, gallocatechin, theogallin, trigalloyl glucose, epiafzelichin, tannic acid, thearubigin, theaflavin
- תרכובות פלבונואידיות:
quercetin, quercitrin, kaempferol, apigenin, hyperoside, rutin, vitexin, astragalin, luteolin
אנטוציאנידינים ואנטוציאנינים: עקבות של
procyanidin-B -2, prodelphinidin-A-2-3'-o-gallate
תרכובות איזופרנואידיות:
- מונוטרפנים:
linalool, nerol, neral, citronellol, geraniol, gernial, citral, myrcene, ocimene
- ססקוויטרפנים: , farnesol, 4-terpineolbeta-sesquiphellandrene
- סטרולים: ארגוסטרול, ספינסטרול, טיפסטרול
- קרוטנואידים: בתא-קרוטן, ליקופן, זיאקסנטין, וויולה קסנטין, קריפטוקסנטין
גומי
תרכובות פוליסכרידיות: סיבים (9-27%), פקטין (6.5%), עמילן (0.5%)
אלקלואידים: אלקלואידים מתיל-קסנטיניים דוגמת
caffeine (1-5%), theophylline, theobromine, theanine
חומצות אורגניות: מגוון חומצות שומניות
חומצות אמינו: מגוון חומצות אמינו
ויטמינים: ויטמין C, ויטמיני B1, B2, B3, B5, טוקופרול (ויטמין (E, ויטמין K
מינרלים: אשלגן, סידן, מגנזיום, זרחן, מנגן, נחושת, ברזל, גופרית, צורן, פלואוריד, אבץ.

הצמח מכיל עד 1% שמן נדיף הכולל מגוון תרכובות פיטוכימיות.

סקירת מחקרים קליניים שנערכה ב-2003 מצביעה על כך שצריכה קבועה של תה ירוק/שחור מובילה לעלייה משמעותית ביכולת נוגדת החמצון של הדם. מספר גבוה של נבדקים במחקרי התערבות על תה סיני הדגים עליה משמעותית ביכולת נוגדת החמצון של הפלסמה בתוך שעה אחת בממוצע מצריכת כמות בינונית של תה (1-6 ספלים ביום). קיימות הוכחות ראשוניות לכך שהעלייה בכושר נוגד החמצון מוביל להפחתת הנזק החמצוני למקרומולקולות, במיוחד מולקולות DNA וכן גם שומני דם. העלייה בכושר נוגד החמצון מיוחסת לפלבונואידים שבתה, הנספגים מהמעי לדם.1

מחקר פרוספקטיבי סיני נרחב תומך בכך שהפוליפנולים שבתה ירוק יכולים לשמש כפיטוכימיקלים מונעי התפתחות סרטן הקיבה וסרטן הוושט. המחקר נערך בקרב קבוצת אוכלוסיה (קוהורטה) מהעיר שנחאי שמנתה 18,244 איש בגילים 45-64, אשר השתתפו בתצפיות הניסוי משך 12 שנים לכל היותר. מתוכם נצפו 190 מקרי סרטן קיבה ו-42 מקרים של סרטן הוושט. קבוצת הביקורת מנתה 772 בני-אדם.2

בשני מחקרים קליניים משנת 2001 הודגם כי הסיכון לסרטן קיבה ולסרטן השד נמוך יותר בקרב שותי תה ירוק.3,4

במחקר קליני שנערך בתמציות פוליפנוליות של תה ירוק הודגם כי הן יכולות לשמש כגורם יעיל למניעת השפעת קרינת שמש בלתי רצויה, ובכך לשמש כחלופה להגנה מקרינת שמש.5

תצפית שנערכה בקרב 13,916 עובדים בריאים ביפאן בגילים 40-69 העלתה כי 86.7% מהם צרכו תה ירוק באופן שגרתי. בתצפית זו נמצא קשר הדוק בין צריכת התה לבין שיעורים נמוכים של כולסטרול כללי, אך לא נמצא קשר לרמות ה- HDL והטריגליצרידים.6

שתייה שגרתית של תה ירוק נמצאה כקשורה לשיעור נמוך יותר של מקרי אוטם שריר הלב.7

צריכה גבוהה של תה ירוק נמצאה כקשורה להפחתה בשיעורי נוכחות של החיידק הליקובקטר פילורי.8

1. Rietveld A, Wiseman S.J Nutr. 2003 Oct;133(10):3285S-3292S.
2. SunCL et al. Carcinogenesis. 2002 Sep;23(9):1497-503.
3. Inoue M et al (2001) Cancer Lett. 167(2):175.
4. Setiawan V et al (2001) Int. J. Cancer 92(4):600.
5. Elmets CA et al. J Am Acad Dermatol. 2001 Mar;44(3):425-32.
6. Tokunaga S et al. Ann Epidemiol. 2002 Apr;12(3):157-65.
7. Geleijse J et al (2002) Am. J. Clin. Nutr. 75(5):880.
8. Yee Y et al (2002) J. Gastro. Hepatol. 17(5):552.