מוצאו של הצמח בדרום אפריקה.
ברפואת הצמחים המודרנית נחשב הבוכו לצמח עדין והוא מותווה בעיקר לטיפול בדלקות של דרכי השתן, המלוות בחולשה ובעייפות.
חלקי הצמח בשימוש רפואי
עלים
השפעה ידועה בספרות המקצועית
מחזק, מחטא (דרכי השתן), ממריץ/מחמם, משתן נפח, נוגד דלקת.
שימושים מקובלים עיקריים
זיהומים ודלקות בדרכי השתן (אקוטי), זיהומים ודלקות בדרכי השתן (כרוני/מניעה).
שימושים מקובלים משניים
דליפת שתן, דלקת הערמונית.
בטיחות וזהירות
לא ידועות תופעות לוואי או התוויות נגד; לא מומלץ להשתמש בצמח במשלב עם תרופות משתנות.
הריון: הצמח אינו מומלץ לשימוש במהלך תקופת ההיריון. אמנם שימוש מוגבל בנשים הרות לא הצביע על פגיעה בעוברים, אולם בצמח נמצא מונוטרפן בשם פולגון העלול להמריץ את הרחם. ריכוז החומר בשמן הנדיף במינים שונים של הצמח עשוי לנוע בין 0.6% ל-73.2%. מטעמי זהירות ומכיוון שלצמח קיימים תחליפים ראויים, עדיף לנקוט זהירות.
הנקה: הצמח אפשרי לשימוש במהלך תקופת ההנקה, אולם יש לעשות כן במשנה זהירות ותחת פיקוח מקצועי.
אופני שימוש ומינונים
טינקטורה: 1:4 60% אלכוהול, 4-2 מ"ל TID.
חליטה: 5-2 גרם TID.
כחלק מפורמולה: 30%-20%.
מונוגרף זה נכתב ונערך על ידי גל מ. ראן RH(AHG), MIHA
וכל זכויות היוצרים בו שייכות למחבר
