0
משתמש קיים
שכחתי סיסמא

משתמש חדש, הירשם עכשיו:

Tabebuia impetiginosa

Tabebuia impetiginosa

שם עברי: לאפאשו

שם עממי: Lapacho

זהו עץ בעל פריחה סגולה הנפוץ ביערות הגשם של פרגוואי, ארגנטינה וברזיל. תה המופק מהצמח שימש משך מאות שנים ברפואה העממית של שבטים שונים בדרום אמריקה לטיפול במגוון מחלות, ביניהן סוגים שונים של סרטן. ברפואת הצמחים המודרנית מיוחסת לצמח עוצמת פעילות בינונית, והוא נחשב לאחד הצמחים האנטי ויראליים היעילים ביותר שבשימוש רפואה זו. ה-FDA האמריקני אישר בשנת 1981 את הלאפאשו כבטוח לשימוש.

חלקי הצמח בשימוש רפואי

קליפת הגזע הפנימית.

השפעה ידועה בספרות המקצועית

אנטי-בקטריאלי, אנטי-ויראלי, אנטי-סרטני, אנטי-פטרייתי, אנטי-פרזיטי, ממריץ/משפעל חיסון, משכך כאבים, משלשל עדין, מתמיר (אלטרטיבי), נוגד אנמיה, נוגד דלקת, נוגד זיהום, קוטל תולעי מעיים.

שימושים מקובלים עיקריים

 גידולים ממאירים, מחלות ויראליות (טיפול), קנדידה רב-מערכתית.

שימושים מקובלים משניים

אנמיה, דלקת מפרקים ריאומטית (RA), דלקת עור אטופית (אטופיק דרמטיטיס), הרפס, חולשה חיסונית, טפילים חד-תאיים, יבלות ויראליות, מחלות אוטואימוניות, מחלות דלקתיות של רקמת החיבור, סרטן (תמיכה ומניעה), פטרת בעור, פטרת בעור (חיצוני),פטרת וגינלית, פטרת וגינלית (חיצוני), פינוי רעלים (דה-טוקסיפיקציה), פסוריאזיס, פרונקלים וזיהומים תת-עוריים, קונדילומות (HPV), תולעי מעיים.

בטיחות וזהירות

תופעות לוואי הנגרמות כתוצאה מנטילת קליפת הצמח במינונים רפואיים מתרחשות לעתים רחוקות וכוללות בחילות ותחושת אי נוחות בבטן. כמו כן, ידועות תופעות לוואי הנגרמות בשכיחות גבוהה כתוצאה מנטילה של החומר הפעיל Lapachol במינונים הגבוהים מ-1.5 גרם ליום. אלו כוללות בחילות, הקאות ודימומים. נטילה של מעל 2 גרם ליום של אותו חומר פעיל גרמה להארכה משמעותית בזמן הצמדות טסיות הדם; יש להימנע מנטילת הצמח בשילוב עם תרופות נוגדות קרישה, עקב העצמה של פעילות התרופות; מדד רעילות LD 50: במגוון ניסויים שנערכו עם החומר הפעיל Lapachol על חולדות ועכברים, 0.5-2.5 גרם לכל קילו משקל.
הריון: הצמח אסור לשימוש במהלך תקופה זו. נשים המנסות להתעבר, מוטב שלא ישתמשו בצמח.
הנקה: הצמח אפשרי לשימוש במהלך תקופה זו, אך יש לנקוט זהירות. רצוי ששימוש בצמח בתקופת ההנקה יתבצע תחת פיקוח מקצועי.

אופני שימוש ומינונים

טינקטורה: 1:3, 45% אלכוהול, 9-3 מ"ל TID.
תמצית יבשה: (10:1) 500-250 מ"ג TID.
מרתח: 5-2.5 גרם TID.
כחלק מפורמולה 30%-20%.

מונוגרף זה נכתב ונערך על ידי גל מ. ראן RH(AHG), MIHA 
וכל זכויות היוצרים בו שייכות למחבר
 

  • במבט סיני מסורתי
  • רכיבים פעילים
  • מחקרים
  • References
איכויות
מריר, מתקתק, קריר.

השפעה רפואית
מסלק חום, לחות ורעילות.
- לחות חמה במעיים: יציאות דחופות ושורפות, שלשול עם דם וריר, אנטריטיס, קוליטיס.
- לחות חמה בשלפוחית ובכליות: השתנה דחופה\שורפת, שתן דמי, חום, זיהומים בדרכי השתן.
- חום ורעילות: מורסות, זיהומים חיידקיים, ויראליים, פיטריתיים ופרזיטיים.
- כאבי שרירים ומפרקים, פריחות עוריות, אקזמה, פסוריאזיס, גידולים.
תרכובות פנוליות:
- פנולים פשוטים: benzoic acid derivatives, benzaldehyde derivatives
- קומרינים
- אנטראקינונים: tabebuin, chrysophanic acid
- נפטאקינונים: Lapachol, beta-lapachone, xyloidone, deoxylapachol, alpha-lapachone, dehydro-alpha-lapachone, naphthofurandiones
- תרכובות פלבונואידיות: quercetin
- תרכובות איזופרנואידיות:
- מונוטרפנים: iridoids
- דיטרפנים: carnosol
- ספונינים טריטרפנואידיים: steroidal saponins
- סטרולים: beta-sitosterol
- קרוטנואידים: beta-carotene
אלקלואידים: tecomine 
ויטמינים: פרו-ויטמין A, ויטמיני B1, B2, B3, C 
מינרלים: סידן, מגנזיום, אשלגן, ברזל, אלומיניום, מנגן, קובלט, צורן, סלניום, אבץ.
טבבויה עלתה לכותרות כצמח אנטי-סרטני לאחר שנעשה בה שימוש בשנות ה-60 בבתי חולים בברזיל לטיפול בחולי סרטן סופניים. יחד עם זאת, אין מחקרים קליניים מסודרים על אודות פעילות הצמח בבני אדם.

החומר הפעיל Lapachol הראה פעילות אנטי-ניאופלסטית עם מעט מאוד תופעות רעלניות, כפי שדיווחו מטופלים וללא פגיעה במח-העצם, הכבד או הכליות. בנוסף נמצא גם כי Lapachol מגיב באופן ישיר עם חומצות הגרעין ב DNA של התאים הסרטניים, פוגע ביכולת השכפול של ה DNA ובאופן זה גורם למות התא. עוד נמצא כי החומר פוגע בתאים סרטניים באופן סלקטיבי באמצעות התערבות בתהליכי ייצור אנרגיה במיטוכונדריה, אך אינו פוגע בתהליכים אלה בתאים בריאים.1

חשיפה של תאי מעי אנושיים מסוג cell line HCT-116 הנגועים בקרצינומה לחומר הפעיל בטא-לאפאשון התבטאה בעיכוב גדילה והרג עצמי (אפופטוזיס) של התאים הסרטניים באופן תלוי-מינון, שנמדד בשיטות של ספירת תאים, מיקרוסקופיה פלורסצנטית ואנליזה פלואו-ציטומטרית. לאחר הטיפול בבטא-לאפאשון ירדו רמות חלבון הגרעין NF-kappaB ופעילות הקישור של NF-kappaB-DNA במידה משמעותית. בטא לאפאשון גרם גם לעיכוב פעילות השיעתוק, דבר שעורר את החוקרים להשערה כי המרכיב בטא-לאפאשון גורם לאפופטוזיס המווסת באמצעות עיכוב של NF-kappaB.2

מחקר עדכני שנערך בשנת 2013 בקש לבחון את הפעילות הסינרגטית בין טיפול פוטודינמי ((PDT ופעילותו האנטי סרטנית של β – Lapachone שהינו אחד הרכיבים הפעילים העיקריים בלאפשו. המחקר מצא סינרגיה בין השניים, והסיק כי השילוב ביניהם הגביר את הפעילות נוגדת הגידול בתאים סרטניים.3

מעבר לפעילותו האנטי-סרטנית של הצמח ושל חומרים המופקים ממנו, נמצאה גם פעילות אנטי-ויראלית חזקה כנגד מספר וירוסים, ביניהם Herpes virus hominis type 1+2, Polio virus, Rous Sarcoma virus, Rauscho murine leukemia virus ואחרים. בהקשר זה נמצא כי החומר הפעיל Beta-Lapachone הנו מעכב חזק של האנזים Reverse Transcriptase, הקשור ביחסי RNA/DNA, דבר הפוגע ביכולתו של הוירוס לשכפל את עצמו ולהדביק תאים נוספים.4

למרות העובדה של- Lapachol פעילות רעלנית כנגד מגוון מיקרו-אורגניזמים ותאים סרטניים, לא נמצאה השפעה רעילה משמעותית של הצמח השלם בתאי-אדם בריאים. אחד המחקרים העיקריים על רעילותו האפשרית של הצמח פורסם ב 1970 על-ידי חוקרים מה - Chase Pfizer & Co. inc, אשר מצאו כי סימנים של הרעלת Lapachol בבעלי חיים הנם הפיכים לחלוטין, וכי הסימפטומים של "הרעלה" נעלמים במשך הטיפול עם הצמח, דבר המצביע על אפשרות של תהליך "דה-טוקסיפיקציה" של הגוף.לפי מחקר שנערך בארה"ב גורמים מינונים גבוהים של Lapachol לתופעות לוואי דוגמת בחילות, הקאות ונטייה לדימום כתוצאה מפגיעה בגורמי קרישה בדם. חלק מהחוקרים סבורים שהעובדה שהצמח עצמו אינו רעיל ובטוח לשימוש במינונים המקובלים, נובעת מפעילותם המשולבת של החומרים הפעילים השונים בצמח, המונעת תופעות לוואי חריפות כגון אלה המיוחסות לחומר הפעיל הבודד 5.Lapachol
1. Block, J.B., et al (1974) Cancer cham. Rep. 4 (4)27-8.
2. Choi BT et al. Anticancer Drugs. 2003 Nov;14(10):845-50. 
3. Lamberti MJ, et al. Phytomedicine. 2013 Aug 15;20(11):1007-12 
4. Schurch A, et al. beta-Lapachone, an inhibitor of oncornovirus reverse transcriptase and eukaryotic DNA polymerase-alpha. Eur J Biochem 1978;84:197.
5. Morrison, R.K., et al., (1970) Toxicol. Appl. Pharm. 17: 1-11.