0
משתמש קיים
שכחתי סיסמא

משתמש חדש, הירשם עכשיו:

Astragalus membranaceus

Astragalus membranaceus

שם עברי: קדד קרומי | אסטרגלוס

שם סיני: Huang Qi

צמח רב שנתי ממשפחת הפרפרניים המתנשא לגובה של כמטר אחד. הוא משגשג באדמה חולית, חשופה לשמש ומושקית היטב. השורש גלילי, מסועף וארוך (30-90 ס"מ), צבעו הפנימי צהבהב וטעמו מתקתק. פריחתו של הצמח צהובה, העלים מסודרים על ציר בן 8-12 צמדי עלעלים. הסוג קדד מונה 1750 מינים, כאשר המין הרפואי גדל בר בצפון-מזרח סין, מרכז מונגוליה, סיביר, וכגידול מסחרי בעיקר בסין. השורשים של צמחים בני 4 שנים נאספים בסתיו למטרות רפואיות. לצמח מקום של כבוד ברפואה הסינית המסורתית והוא נמצא בשימוש מזה מאות בשנים; הוא מוגדר ע"י הסינים כצמח המחזק את הטחול, הריאה הצ'י והדם, ומשמש בעיקר לטיפול בתשישות, חולשה וזיהומים תכופים. ברפואת הצמחים המודרנית משמש הצמח בעיקר כמעורר חיסון אנטי ויראלי וכמווסת חיסוני, לטיפול ומניעה של זיהומים ואף כטיפול תומך בלוקים במחלות ממאירות. האסטרגלוס נחשב לצמח עדין המתאים לשימוש ארוך טווח ואף לטיפול בילדים.

חלקי הצמח בשימוש רפואי

שורש

שימושים מקובלים משניים

בטיחות וזהירות

הצמח בטוח ביותר לשימוש. אין תיעוד של תופעות לוואי כלשהן. עפ"י הרפואה הסינית הצמח אינו מומלץ לשימוש בזמן זיהומים אקוטיים; הצמח עשוי להפחית יעילות תרופות מדכאות חיסון (tacrolimus, cyclosporine).
הריון: הצמח מתאים לשימוש במהלך תקופת ההיריון.
הנקה: הצמח מתאים לשימוש במהלך תקופת ההנקה.

אופני שימוש ומינונים

טינקטורה: 1:3, 45% אלכוהול, 2-5 מ"ל TID.
תמצית יבשה: 5:1, 500 -100 מ"ג TID.
מרתח: 10 -3 גרם TID.
כמרכיב בפורמולה: 30%-25%. 


מונוגרף זה נכתב ונערך על ידי גל מ. ראן RH(AHG), MIHA 
וכל זכויות היוצרים בו שייכות למחבר
 

  • במבט סיני מסורתי
  • רכיבים פעילים
  • מחקרים
  • References
איכויות
מתקתק, מריר, חמים, יבש.

השפעה רפואית
מחזק את הטחול ומעצים את הצ'י: 
-לחוסר צ'י המתבטא בחוסר תיאבון, עייפות ושלשולים.

מעלה את צ'י הטחול והקיבה: 
- לצניחות איברים ולדימומים מהרחם.

מעצים את צ'י הריאה וצ'י המגן:
- למצבים של חוסר צ'י עם הזעות ספונטניות. מחזק את הריאה ומשמש לטיפול בהתקררויות תכופות וקוצר נשימה.

מחזק צ'י ודם: 
- לחום שלאחר טראומה עקב חוסר צ'י ודם. משמש לחיזוק והחלמה במצבים של איבוד דם.

ניסוי קליני שנערך בסין (1995) בדק את ההשפעה של אסטרגלוס על 115 בני אדם שסבלו מלויקופניה (מיעוט כדוריות דם לבנות). החולים חולקו לשתי קבוצות. קבוצה א' קיבלה תמצית נוזלית שוות ערך ל- 15 גרם אסטרגלוס, פעמיים ביום, ואילו קבוצה ב' קיבלה נוזל שווה ערך ל- 5 גרם אסטרגלוס פעמיים ביום. לאחר שמונה שבועות נמצא כי חל שיפור בשיעור של 82.76% במצבם של המטופלים בקבוצה א' לעומת שיעור שיפור של 47.37% בקבוצה ב'. החוקרים סבורים כי הצמח יעיל בטיפול בלויקופניה ושהגדלת המינון תשפר את יעילותו.1

ניסוי קליני שנערך בסין (2001) בדק את ההשפעה של תמצית אסטרגלוס על חולים שלוקים באי ספיקת לב גדשתית (Congestive Heart Failure – CHF). בניסוי השתתפו 83 בני אדם שתפקוד הלב שלהם הוגדר בדרגה 2-4 על פי סולם של ה- NYHA (New York Heart Association) המונה 4 דרגות (קל עד חמור). חברי קבוצת הניסוי חולקו אקראית לשתי קבוצות. 42 החולים בקבוצה הראשונה טופלו ב 40 מ"ל תמצית מהצמח (שוות ערך ל-80 גרם צמח גולמי) מהולה בתמיסת גלוקוז דרך הווריד, פעם ביום. החולים בקבוצה השנייה טופלו בזריקת Nitrolingual 15 מ"ג (תרופה המשמשת לטיפול במקרים של אנגינה פקטוריס) מהולה בתמיסת גלוקוז, פעם ביום. הטיפול נמשך שבועיים ולאחריו התבצע מעקב שנמשך בין חודש לשישה חודשים. קצב השיפור בתפקוד הקליני של הלב בקבוצת המחקר היה גבוה יותר באופן משמעותי מאשר בקבוצת הביקורת לכל אורך ששת חודשי המעקב שלאחר הטיפול. בכל המדדים הנוספים שנבדקו חל שיפור בשתי הקבוצות, אולם בקבוצת המחקר השיפור היה משמעותי יותר. מעקב לטווח ארוך אחר המשתתפים בניסוי הצביע על מיעוט מקרים נוספים של אי ספיקת לב גדשתית בקרב חולים שטופלו בקבוצת המחקר בהשוואה לקבוצת הביקורת.2

ניסוי נוסף באותו נושא (2003) בדק את ההשפעה של תמצית הצמח על תפקוד הזרוע ההומורלית של מערכת החיסון (IgG, IgA, IgM), על הזרוע התאית של מערכת החיסון (לימפוציטים מסוג T) וכן על רמות הקולטן לציטוקין IL-2 בחולי אי ספיקת לב גדשתית. הניסוי שבוצע על 62 חולים, מצא כי מתן 30 מ"ל מהתמצית (שוות ערך ל- 60 גרם צמח גולמי) בזריקה, פעם ביום ולמשך 20 יום הוביל לעלייה ברמות T-לימפוציטים מסוג CD4 וכן להגדלת היחס בין T-לימפוציטים מסוגי CD4/CD8. כמו כן נמצא כי הרמות של הקולטן sIL-2R ושל IgG ו- IgA ירדו בקבוצת המחקר כאשר בקבוצת הביקורת לא חלו שינויים כלל. החוקרים הסיקו כי התמצית מהצמח יכולה לשפר את התפקוד החיסוני בחולי אי ספיקת לב גדשתית.3

ניסוי קליני סיני (2005) בדק את ההשפעה של הזרקת אסטרגלוס על רמות בפלזמה של גורמים הקשורים לאפופטוזיס (מוות מבוקר של תאים) בחולים מבוגרים הסובלים מאי ספיקת לב כרונית. 72 בני אדם חולקו לשתי קבוצות שוות, כאשר החולים בקבוצה אחת טופלו באסטרגלוס ואילו החולים בקבוצה השנייה קיבלו טיפול קונבנציונלי. לאחר חודש נבדקו הרמות בפלזמה של sFas, sFasL, TNF-? ו- IL-6 - גורמים הקשורים בהפעלה של אפופטוזיס. כמו כן נבדקו מדדים שונים הקשורים בתפקוד החדר השמאלי בלב (נפח בשלב הסיסטולי והדיאסטולי, ופליטת הדם). התוצאות הראו כי חל שיפור במדדי תפקוד הלב בשתי הקבוצות, אך כי השיפור היה משמעותי יותר בקבוצת המחקר בהשוואה לקבוצת הביקורת. כמו כן, רמות הגורמים השונים לאפופטוזיס שנבדקו היו נמוכות יותר, משמעותית, בקבוצת המחקר בהשוואה לקבוצה הביקורת לאחר הטיפול, וכן בהשוואה למצב לפני הטיפול.4

צוות אמריקני (2006) ערך מטא-אנליזה של תוצאות מחקרים קליניים שונים שבדקו השפעה של אסטרגלוס בחולי סרטן שמטופלים בכימוטרפיה (פלטיניום). נמצאו 34 ניסויים שבוצעו באופן אקראי ומפילוח התוצאות שלהם נמצא כי: ב- 12 ניסויים (סה"כ 940 מטופלים) דווח על ירידה ברמת הסיכון למוות לאחר 12 חודשים; ב- 30 ניסויים (2472 מטופלים) דווח על שיפור בתגובה של הגידול לטיפול. החוקרים סיכמו בכך שאסטרגלוס עשוי להועיל כאשר הוא משולב עם טיפול כימוטרפי.5

1. Zhongguo Zhong Xi Yi Jie He Za Zhi. 1995 Aug;15(8):462-4.
2. Zhongguo Zhong Xi Yi Jie He Za Zhi. 2001 Oct;21(10):747-9.
3. Zhongguo Zhong Xi Yi Jie He Za Zhi. 2003 May;23(5):351-3.
4. Chin J Integr Med. 2005 Sep;11(3):187-90.
5. J Clin Oncol. 2006 Jan 20;24(3):419-30.