מוצאו של הצמח, המשתייך למשפחת השומשומיים, בדרום ובמזרח אפריקה. הצמח היה ועודו מקובל מאד ברפואה המסורתית של אנשי שבט הקלהארי (Kalahari Bushmen) שמושבם במדבר קלהארי אשר במזרח אפריקה. הם השתמשו בצמח כתרופה נגד טווח רחב ביותר של בעיות רפואיות ותסמינים, בכללם: מחלות זיהומיות; שיגרון ומחלות מפרקים; כאבי ראש וכאבי מחזור; להורדת חום; להקלה ולזירוז תהליך הלידה; במינונים נמוכים שימש הצמח לטיפול בשלשול חמור,ובמינונים גבוהים – לטיפול בעצירות; כאבקה המעורבבת בשומן הוא שימש כמשחה לריפוי פציעות וכאבים חיצוניים.
ברפואת הצמחים המודרנית משמש הצמח בעיקר לטיפול במחלות מפרקים. עוצמת פעילותו בינונית.
חלקי הצמח בשימוש רפואי
פקעת.
השפעה ידועה בספרות המקצועית
מוריד רמות שומנים/כולסטרול בדם, ממריץ ייצור מרה והפרשתה, ממריץ מרה, משכך כאבים, נוגד דלקת.
שימושים מקובלים עיקריים
דלקת מפרקים ניוונית (OA), שיגרון (ראומטיזם).
שימושים מקובלים משניים
יתר שומנים בדם, כאבי מפרקים/שרירים, נוקשות מערכת השלד, שיגדון (גאוט).