0
משתמש קיים
שכחתי סיסמא

משתמש חדש, הירשם עכשיו:

Hypericum perforatum

Hypericum perforatum

שם עברי: פרע מחורר | היפריקום

שם עממי: St. John’s Wort

מוצאו של הצמח באירופה, במערב אסיה ובצפון אפריקה. כיום הוא נפוץ בארצות רבות ברחבי העולם, כצמח בר וכגידול מסחרי.
לפרע היסטוריה ארוכה של שימוש רפואי מתועד היטב. בעת העתיקה שימש לטיפול בכוויות, בהכשות נחש ובפציעות. בימי הביניים יוחסו לצמח סגולות ריפוי מופלגות, ואף נחשב ככצמח מכושף בעל השפעה על רוחות רעות, בדומה לקדוש הנוצרי יוחנן הקדוש – ומכאן שמו העממי. הזיקה בין הפרע המחורר ובין הקדוש הנוצרי התחדדה מול מועד פריחתו של הצמח, החל בחודש יוני: ב-24 לאותו חודש מציינים הנוצרים את יום הולדתו של הקדוש יוחנן. גם שמו הלטיני של הצמח מקורו בהשפעתו הטובה על שדים ורוחות: הוא מורכב מהמילים hyper (=מֵעל, above), ו-eikon (=דמות). מלאכת ההגנה מפני הרוחות והשדים התבצעה באמצעות כתישת הצמח ומריחת התוצר על פני העור או על גבי קירות הבית. הפיגמנט האדום שהחומר הכתוש הותיר אחריו סימל את דמו של הקדוש, ובכך סיפק הגנה למאמינים. לחילופין, קיים היה הנוהג לתלות זרים של הצמח על דלתות הבתים, כנגד עין הרע.
אבות הרפואה, היפוקרטס, דיוסקורידס וגלנוס המליצו על שימוש
בצמח; פאראצלזוס, רופא, כימאי ופילוסוף שוויצרי שחי במאה ה-16, טען כי הפרע עולה על כל התרופות והרופאים. השימוש המסורתי בצמח כלל טיפול בדיכאון, בחרדה, באי שקט, בהפרעות רגשיות של גיל המעבר, בהיסטריה, בפציעות בעמוד השדרה, בכאבי עצבים ועוד. במדינות מערביות רבות משמשות תרופות קונוונציונלית שאינן אלא מיצויים של פרע מחורר, לטיפול בהפרעות דיכאון וחרדה. בגרמניה, למשל, רופאים רושמים פרע בתדירות גבוהה פי כמה מזו של תרופות סינתטיות לטיפול בדיכאון.
גם בישראל משווקת תרופה קונוונציונלית שאינה אלא תמצית יבשה תקנית של הצמח. ברפואת הצמחים המודרנית נחשב הפרע לצמח בעל עוצמת פעילות בינונית המתאים לשימוש ארוך טווח בהפרעות של דיכאון וחרדה כמו גם בטיפול במחלות ויראליות ובפגעי עור.

חלקי הצמח בשימוש רפואי

עלווה ופרחים.

בטיחות וזהירות

במקרים נדירים הצמח עלול להגביר רגישות העור לקרינה. יש לנקוט זהירות בשימוש בקרב בהירי עור או בעלי עור רגיש בעת חשיפה לשמש או לקרינת UV; תופעות לוואי כתוצאה משימוש בצמח אינן שכיחות. מבין 3,250 נבדקים, רק 2.5% דיווחו על תופעות לוואי, שכללו בעיקר גירוי במערכת העיכול, יובש בפה, עייפות, תחושת אי-שקט ואדמומיות בעור; לא מומלץ לשלב הצמח עם תרופות נוגדות דיכאון (מעכבי MAO, SSRIs, טריציקליים). משלב של פרע ותרופות אלו עלול לגרום לתסמונת סרוטונין. יש לנקוט זהירות בשימוש משולב עם התרופות fexofenadine (אנטיהיסטמין), midazolam (בנזודיאזיפין), theophylline (מרחיב סימפונות). הצמח אסור לנטילה בשילוב עם התרופות הבאות: תרופות לדיכוי מערכת החיסון (נגד דחיית שתלים), תרופות לקצב לב (דיגוקסין), תרופות נוגדות קרישה, תרופות כימותרפיות, תרופות לטיפול באיידס, גלולות למניעת הריון. התוויית נגד זו נובעת מן העובדה שהצמח מגביר את פעילות האנזים
CYP3A4 בציטוכרוםP-450 בכבד ובמעי, ובכך מגביר את קצב פירוק התרופות ומעכב את ספיגתן. כתוצאה מכך נגרמת ירידה משמעותית ברמת התרופות בדם. מומלץ להפסיק את השימוש בצמח כשבוע לפני ניתוחים/הליכים כירורגיים; מדד רעילות  LD 50: בניסוי עם עכברים; בין 0.7 ל-4.3 גרם לכל קילו משקל.
הריון: הצמח אפשרי לשימוש בהריון. לא ידוע על נזק או על רעילות עקב שימוש בתקופה זו. במחקרים שנערכו בבעלי-חיים נצפתה השפעה ממריצה על הרחם. לא ברורה רלוונטיות המחקרים לבני אדם.
הנקה: הצמח מתאים לשימוש בהנקה, אולם יש לעשות כן במשנה זהירות ותחת פיקוח מקצועי.

אופני שימוש ומינונים

טינקטורה: 1:3, 45% אלכוהול, 2-4 מ"ל TID.
תמצית יבשה: 0.3% היפריצין, 200-300 מ"ג TID.
חליטה: 2-5 גרם TID.
כחלק מפורמולה: 20%-30%.

מונוגרף זה נכתב ונערך על ידי גל מ. ראן RH(AHG), MIHA 
וכל זכויות היוצרים בו שייכות למחבר
 
  • במבט סיני מסורתי
  • רכיבים פעילים
  • מחקרים
  • References
איכויות
מעט מריר, מתקתק, קריר, יבש.

השפעה רפואית

מניע את הצ'י, מקל על מתח וכאב:
- תקיעות צ'י באדרנל (כליות) ובמעיים: מתח נפשי, דיכאון, כאבי עצבים, כאב בטן, תסמונת המעי הרגיז.

מניע את צ'י השלפוחית והרחם:
- תקיעות צ'י בשלפוחית: תכיפות במתן שתן, הפרעות במתן שתן, דליפת שתן, הרטבת לילה, תסמונת השלפוחית הרגיזה.
- תקיעות צ'י ברחם: כאבי מחזור. תסמונת קדם וסתית.

מסלק חום ולחות, סופח ומפסיק הפרשות ודימומים:
- לחות חמה בעור: דלקות עור, פצעים ופריחות, הרפס.
- דימומים מאיברים פנימיים, דם בשתן, בצואה, שיעול דמי, דימום מהאף, דימום וסתי עודף.
תרכובות פנוליות:
- פנולים פשוטים: epicatechin.
- טאנינים (5%-16%).
- קומרינים.
- נפטאקינונים: hypericins, pseudohypericins.
- תרכובות פלבונואידיות (עד 11%): quercetin, quercitrin, rutin, hyperin.
תרכובות איזופרנואידיות:
- מונוטרפנים: limonene, pinene.
- ססקוויטרפנים: caryophyllene, humulene.
- סטרולים: sitosterol.
- קרוטנואידים: lutein.
תרכובות פוליסכרידיות: pectin.
ויטמינים: ויטמין C.
חומרים נוספים: hyperforin, השייך לקבוצת הפלואורוגלוקינולים.

הצמח מכיל שמן נדיף הכולל מגוון תרכובות פיטוכימיות.

*חשוב לציין, כי מועד הקטיף משמעותי לתכולת המרכיבים הפעילים בצמח: הכמות המרבית של פלבנואידים (rutin, hyperin, quercetin, quercitrin) בעלים נמצאת אז בשיא הפריחה. לעומת זאת, הכמות המרבית של פלבונואידים בתפרחות מתהווה בעת היווצרות ניצני הפריחה. הכמות נופלת בחדות עם הבשלת הפריחה.
בשל עוצמת פעילותו והשפעותיו הקליניות המיוחדות, מעורר הצמח
עניין רב גם בתקופה המודרנית. פרע הוא אחד הצמחים הנחקרים ביותר, אם לא הראשון מביניהם. במהלך העשורים האחרונים נערכו על אודותיו מאות מחקרים,  רבים מהם קליניים, ובהם הוּכחה, בין השאר, יעילותו לטיפול בדיכאון, באי שקט ובחרדה. בנוסף, הוכחה פעילותו כנוגד נגיפים ומרפא פצעים. שני רכיבים של הפרע נחקרו באופן יסודי ולהם מיוחסות חלק מפעילויותיו: היפריצין (אשר נותן למיצוי את צבעו האדום), והיפרפורין. דיכאון, אי שקט וחרדה. במהלך שני העשורים האחרונים התמקד המחקר בעיקר בפעילות זו של הפרע. בשנת 2000 פורסם מחקר משווה רחב-היקף (meta analysis), שבחן 16 מחקרים קליניים מבוקרים אשר בדקו השפעה של פרע על אנשים הסובלים מדיכאון קל עד בינוני. חלק מהמחקרים בדקו את קבוצת הניסוי מול קבוצת ביקורת שקיבלה אינבו (placebo), ואילו בחלק אחר קיבלה קבוצת הביקורת תרופות נוגדות דיכאון קונוונציונליות (מסוג SSRI). התוצאות היו חד-משמעיות: הצמח שיפר משמעותית את מצב החולים בכל אחד מהמחקרים.3

בשנת 2001 פורסם מחקר משווה רחב-היקף נוסף, שכלל 22 מחקרים
קליניים מבוקרים, וגם בו הוכחה והודגמה פעילות נוגדת דיכאון משמעותית לפחות כמו זו של תרופות SSRI. בנוסף, צמצם השימוש בפרע משמעותית את שכיחות תופעות הלוואי וחומרתן, בהשוואה לתרופות קונוונציונליות.4

העבודה הרחבה ביותר פורסמה בשנת 2004 וכללה 30 מחקרים; גם בה היו התוצאות דומות וחד-משמעיות.5 לא התקבלו תוצאות חד-משמעיות לגבי טיפול בחולים עם דיכאון חמור. חלק מהמחקרים מראים הצלחה ושיפור ניכר במצב החולים,6,7 וחלקם לא.8

החלמת פצעים. השימוש בפרע לריפוי פצעים ידוע כבר אלפי
שנים. פעילות זו מיוחסת, בחלקה, להיותו של הצמח נוגד חיידקים. במקרה מתועד היטב, כוויות מדרגה 1, 2, ו-3, שטופלו במשחה מפרחי פרע ושמן זית, החלימו בקצב מהיר פי 3 מאשר כוויות שטופלו בשיטות קונוונציונליות. בנוסף, הטיפול עיכב היווצרות של רקמה צלקתית.9 

במחקר אחר, שנערך בבעלי-חיים, נמצאה נטילה פומית (דרך הפה) של תמצית פרע יעילה יותר לטיפול בפצעים מאשר שימוש מקומי בתמצית של ציפורני חתול רפואיות 10.(Calendula officinalis)פעילות נוגדת נגיפים. שורה של מחקרי מעבדה (in vitro) ומחקרים בבעלי חיים (in vivo), הדגימו פעילות נוגדת נגיפים משמעותית. החומרים שנבדקו היו היפריצין ופסאודו-היפריצין, ונמצא שהם עיכבו נגיפים שונים, כמו 11,HIV-1 הרפס מסוג I ו-12,II ושפעת 13

יצוין, כי במחקרים אלו נעשה שימוש תוך-ורידי של הרכיבים הפעילים, ולא במיצוי מהצמח השלם. פרמקודינמיקה. מנגנון הפעולה המדויק של הצמח עדיין לא הוגדר במלואו ויש לגביו מחלוקת. בתחילת המחקר רווחה הסברה, שפרע פועל כמעכב של האנזים MAO (monoamine oxidase). מחקרים נוספים גילו, כי השפעה זו מתקבלת רק במינונים מאוד גבוהים, ולכן היא זניחה.
מחקרים מאוחרים יותר ביססו את הטענה ולפיה פועל הצמח כמעכב
ספיגה חוזרת של מעבירים עצביים במרווח הבין-סינפטי (בדומה לתרופות SSRI). פרע התגלה כמעכב ספיגה של סרוטונין, נוראדרנלין, דופמין וחומצה גאמא-אמינובוטירית14.(GABA) כמו כן, הודגמה השפעה ארוכת טווח.15

לפחות שני מחקרים קשרו את הפעילות נוגדת הדיכאון עם היפרפורין.16,17

מחקרים אחרים הראו, שמיצויים "עניים" בהיפרפורין יעילים לא פחות.18,19
מחקרים רבים נוספים ניסו למצוא את הרכיב הפעיל בצמח, אולם תוצאות סותרות הביאו את החוקרים למסקנה לפיה אין חומר פעיל אחד והצמח השלם הוא, בעצם, החומר הפעיל.
1. Holmes Peter , The Energetics of Western Herbs, Snow Lotus Press, 1997.
רפואת צמחים אינטגרטיבית, ראן צמחים בע"מ, 2003
2. Mills. S, Bone K, Principles and Practice of Phytotherapy. Churchill Livingstone, 2000.
3. Saljic J. Ointment for the treatment of burns. Ger Offen. 1975; 2: 406-452.
4.
Rao SG, Laxminarayana AU, Saraswathi LU, Padma GM, Ganesh R, Kulkarni
DR. Calendula and Hypericum: two homeopathic drugs promoting wound
healing in rats. Fitoterapia. 1991; 6: 508-510.
5. Kasper S. Hypericum perforatum--a review of clinical studies. Pharmacopsychiatry 34:S51-S55
6.
Whiskey E, Werneke U, Taylor D, A systematic review and meta-analysis
of Hypericum perforatum in depression: a comprehensive clinical review, ,
Int Clin Psychopharmacol, 2001 Sep;16(5):239-52
7. Roder C, Schaefer
M, Leucht S, Meta-analysis of effectiveness and tolerability of
treatment of mild to moderate depression with St. John's Wort, Fortschr
Neurol Psychiatr., 2004 Jun;72(6):330-43.
8. Hansgen KD, Vesper J,
Ploch M. Multicenter double-blind study examining the antidepressant
effectiveness of the Hypericum extract LI 160. J Geriatr Psychiatry
Neurol 1994;7:S15-S18.
9. Kasper S, Anghelescu IG, SZegedi A, Dienel
A, Kieser M, Superior efficacy of St John's wort extract WS 5570
compared to placebo in patients with major depression a randomized,
double-blind, placebo-controlled, multi-center trial, BMC Med. 2006 Jun
23;4:14
10. Shelton RC, Keller MB, Gelenberg A, et al. Effectiveness
of St. John's wort in major depression: a randomized controlled trial.
JAMA 2001;285:1978-1986.
11. Meruelo, D., G. Lavie & D. Lavie.
1988. "Therapeutic agents with dramatic antiretroviral activity and
little toxicity at effective doses: aromatic polycyclic diones hypericin
and pseudohypericin," Proc. Natl. Acad. Sci. 85: 5230-5234.
12. Wood
S, Huffman J, Weber N, Andersen D, North J, Murray B, et al. Antiviral
activity of naturally occurring anthraquinones and anthraquinone
derivatives. Planta Med. 1990; 56: 651-652.
13. Lopez-Bazzocchi I,
Hudson JB, Towers GH. Antiviral activity of the photoactive plant
pigment hypericin. Photochem Photobiol. 1991; 54: 95-98.
14. J. T.
Neary, S. R. Whittemore, Y. Bu, H. Mehta, Y.-F. Shi , Biochemical
Mechanisms of Action of Hypericum LI 160 In Glial and Neuronal Cells:
Inhibition Of Neurotransmitter Uptake and Stimulation of Extracellular
Signal Regulated Protein Kinase, Pharmacopsychiatry 2001; 34: 103-107
15. Laakman G, Schule C, Baghai T, Kieser M. St. John’s wort in mild to moderate depression: the relevance of
hyperforin for the clinical efficacy. Pharmacopsychiatry 1998;31:S54-S59.
16.
Chatterjee SS, Bhattacharya SK, Wonnemann M, et al. Hyperforin as a
possible antidepressant component of Hypericum extracts. Life Sciences
1998;63:499-510.
17. Woelk H, Comparison of St John's wort and
imipramine for treating depression randomised controlled trial, BMJ 2000
Sep 2;321(7260):536-9.
18. Schrader E, Equivalence of St John's wort
extract (Ze 117) and fluoxetine: a randomized, controlled study in mild-moderate depression, Int Clin Psychopharmacol 2000 Mar;15(2):61-8.
19. Roby CA, Anderson GD, Kantor E & al, St. John's wort effect on CYP3A4 activity. Clin Pharmacol Ther, 2000; 67: 451-57.