0
משתמש קיים
שכחתי סיסמא

משתמש חדש, הירשם עכשיו:

Larrea mexicana

Larrea mexicana

שם עברי: צ'פרל

שם עממי: Chapparal

מקורו של הצמח במדבריות שבדרום-מערב יבשת אמריקה. הוא משמש ברפואה המסורתית של ברזיל, מקסיקו, ארגנטינה וארצות נוספות ביבשת.
ברפואת הצמחים המודרנית מיוחסת לצמח עוצמת פעילות חזקה, והוא ידוע כאחד הצמחים היעילים ביותר להסגת גידולים ממאירים וכנוגד חמצון וזיהום חזק ביותר.

חלקי הצמח בשימוש רפואי

עלים.

השפעה ידועה בספרות המקצועית

אנטי-בקטריאלי, אנטי-ויראלי, אנטי-פטרייתי, אנטי-סרטני, מחטא (חיצוני), ממריץ מרה, ממריץ/משפעל חיסון, מנקז לימפתי, מתמיר (אלטרטיבי), נוגד זיהום, נוגד גידולים ממאירים, נוגד חמצון, סופח.

שימושים מקובלים עיקריים

גידולים ממאירים, מחלות ויראליות (טיפול), קונדילומות (HPV).

שימושים מקובלים משניים

אבני מרה, גודש לימפתי, דלקת כיס/דרכי המרה, דלקת הערמונית, הליקובקטר פילורי, הרפס, זיהומים ודלקות במערכת הנשימה העליונה, זיהומים ודלקות במערכת הנשימה התחתונה, זיהומים אקוטיים במערכת העיכול, זיהומים ודלקות בדרכי השתן (אקוטי), חולשה חיסונית, יבלות (חיצוני), סרטן (תמיכה ומניעה), פינוי רעלים (דה-טוקסיפיקציה), פטרת בעור (חיצוני), פטרת וגינלית, פטרת וגינלית (חיצוני), פרונקלים וזיהומים תת-עוריים, ציסטות, קונדילומות (חיצוני), קנדידה רב-מערכתית, שפעת והצטננות, שרירנים ברחם (מיומות).

בטיחות וזהירות

ידועים מספר מקרים של אלרגיה מקומית כתוצאה מחשיפה לצמח; תופעות לוואי נוספות כוללות רעילות לכבד, רעילות לכליות, המרצה של גידולים ואנמיה המוליטית אוטו-אימונית;
- רעילות לכבד: נטילת הצמח עלולה לגרום לפגיעה בכבד או לשיבושים בפעילותו. ה-FDA האמריקאי ערך בחינה של 18 מקרים אשר דווחו בין 1992 ל-1994. מתוכם, ב-13 מקרים נתגלו ראיות לרעילות בכבד. בעשרה מקרים המטופלים צרכו תה של הצמח בלבד וביתר המקרים השתמשו בתכשירים שכללו את הצמח לצד צמחים נוספים. התופעות נצפו בטווח של 3 עד 52 שבועות אחרי הנטילה ונפתרו בטווח של שבוע אחד עד 17 שבועות לאחר הפסקת השימוש. בארבעה מקרים נצפתה החמרה של התופעות לכלל שחמת. בשני מקרים נוספים הידרדר המצב לכלל אי ספיקת כבד והמטופלים נזקקו להשתלת כבד. בעקבות הדברים פרסם ה-FDA אזהרה בנוגע לשימוש בצמח. בחינה נוספת של חלק מהמקרים (Watt et al., 1994) העלתה שכבר לפני השימוש בצמח סבלו המטופלים ממחלות כבד או מבעיות תפקודיות בו.
- רעילות לכליות: קיים דיווח בודד על אודות אישה בת 56 אשר צרכה 3-4 כוסות של תה מן הצמח במשך שלושה חודשים. האישה סבלה ממחלת כליות ומגידול ממאיר בכליה. חשוב לציין, כי עוד לפני נטילת הצמח סבלה האישה בעברה ממחלת כליות. מספר מחקרים אשר נערכו בבעלי-חיים (מינונים של 0.5%-1% מן הדיאטה הכוללת למשך שנה ויותר) הראו גם הם תופעות של רעילות לכליות.
- המרצת גידולים: במחקר בלתי מבוקר אשר נערך עם אנשים שסבלו מגידולים ממאירים נצפה מספר גדול של מקרים אשר בהם הייתה המרצה של הגידול. תוצאות דומות  נצפו במחקרים אשר נערכו בבעלי-חיים במחקרים ניתנה התרכובת NDGA, מהצמח, במינונים לא ידועים.
- אנמיה המוליטית אוטו-אימונית: נטילה של הצמח עלולה לגרום לתמונה סרולוגית אשר דומה לסינדרומים אוטו-אימוניים. במקרה אחד נצפתה תוצאה חיובית בבדיקת אנטי-גלובולין אשר נגרמה עקב הימצאות של נוגדנים מסוג - IgG1.
אחת ההשערות בנוגע למנגנון הפעולה של הצמח  מייחסת את השפעתו לנוכחותה בצמח של התרכובת NDGA, שהיא בעלת פעילות נוגדת חמצון חזקה. לעתים, בעקבות שינויים מטבוליים ביולוגיים, התרכובת הופכת למחמצנת בעצמה ומייצרת רדיקלים חופשיים; רצוי לשלב את הצמח עם צמחים המגנים על הכבד (דוגמת גדילן מצוי או שכיזנדרה סינית); בעת נטילת הצמח רצוי לצמצם חשיפה לרעלנים או לרדיקלים חופשיים ולהגביר צריכת נוגדי חמצון, ירקות ופירות; יש להפסיק את השימוש בצמח אם מופיעים תסמינים כגון בחילה, חום, תשישות או צהבת; הצמח אסור לשימוש באנשים בעלי מחלות כליה, מחלות כבד או הפרעות תפקודיות בכבד (צהבת, שחמת וכו') או הסטוריה שכזו. מדד רעילות LD 50: בניסוי עם עכברים; תמצית עלי הצמח בריכוז 4:1; 4-10 גרם לכל קילו משקל.
הריון: הצמח אסור לשימוש בהריון.
הנקה: הצמח אסור לשימוש בהנקה.

אופני שימוש ומינונים

טינקטורה: 1:3, 45% אלכוהול, 0.5-2 מ"ל TID.
חליטה/כמוסות: 2-1 גרם צמח יבש או טחון TID.
כחלק מפורמולה: 15%-25%.

מונוגרף זה נכתב ונערך על ידי גל מ. ראן RH(AHG), MIHA 
וכל זכויות היוצרים בו שייכות למחבר
 

  • במבט סיני מסורתי
  • רכיבים פעילים
  • מחקרים
  • References
איכויות
ארסי, מר, מלוח, קר, יבש.

השפעה רפואית
מסלק חום, לחות ורעילות:
- רוח-לחות-חום בעור: אקזמה, פריחות עוריות.
- לחות חמה בכבד: בחילות, הקאות, כאב בצד הגוף, טעם מר בפה, עצירות.
- חום ורעילות: מורסות ופרונקלים, גידולים שפירים וממאירים, חום, זיהומים שונים.

מניע את צ'י הכבד, כיס המרה והקיבה:
- תקיעות צ'י הכבד, כיס המרה והקיבה : עצירות, חוסר תיאבון, גודש בכבד.

הערות
לא לשימוש במצב של שלשול עקב חולשת צ'י הטחול וקור.

תרכובות פנוליות:
- תרכובות פלבונואידיות: isorhamnetin, kaempferol, quercetin
- ליגנאנים: Nordihydroguaiaretic acid (NDGA), norisoguaiacin, dihydroguaiaretic acid
- נפטאקינונים: larreantin
תרכובות איזופרנואידיות:
- מונוטרפנים: calamene, eudesmol, limonene, pinene
- טריטרפנים
- קרוטנואידים: beta-carotene
שרפים ואולאורזינים (15%-20%):
חומצות אורגניות: aspartic acid, glutamic acid
חומצות אמינו:arginine, cystine, glycine, phenylalanine, leucine, tryptophan, tyrosine
ויטמינים: ויטמין C.
מינרלים: סידן, מגנזיום, אשלגן, ברזל, זרחן, גופרית.
לא נמצאו ניסויים קליניים שנערכו עם הצמח. עם זאת, קיימים
עשרות מחקרים בבעלי חיים ובתנאי מעבדה לגבי הפעילות של הצמח ושל מרכיבים פעילים ממנו. עיקר הפעילות הרפואית של הצמח מיוחסת למרכיבים מקבוצת הליגננים (Lignans).
מחקר ארגנטינאי (2006) מצא כי לתמצית מימית של הצמח ,Larrea divaricata בריכוז של 0.04–0.1 mg/l פעילות כנגד זנים של החיידק הליקובקטר פילורי (Helicobacter pylori) העמידים לאנטיביוטיקות clarithromycin ו- metronidazole.1

מחקר ארגנטינאי אחר (2006) מצא כי תמצית מתנולית (Methanolic) של עלי המין L. divaricata הציגה פעילות נוגדת-כיב במערכת העיכול של חולדות. כמו כן נצפתה פעילות נוגדת-דלקת בשני מודלים שונים בחולדות. עוד נמצא במחקר כי לתמצית פעילות נוגדת-חמצון והחוקרים משערים כי תכונה זו תורמת לפעילויות נוגדות הכיב והדלקת של הצמח.2

מחקר ארגנטינאי נוסף (2004) מצא כי תמציות אתנוליות (Ethanolic) של הצמח Larrea divaricata גרמה לבלימת הגדילה של מספר סוגי פטריות ושמרים. המרכיב הפעיל שבודד מהצמח בהקשר זה נמצא כגליקוזיד של פלבנון.3

מחקר אמריקני (2005) מצא כי ליגננים שבודדו מפרחי הצמח Larrea tridentate הציגו פעילות נוגדת גידול על סוגים שונים של סרטן בבני אדם. המחקר שהתבצע בתנאי מעבדה הראה כי ללגיננים פעילות חזקה כנגד סרטן השד וסרטן מלנומה ופעילות מתונה יותר כנגד
סרטן המעי הגס.4

מרבית המחקרים התבצעו עם ליגנן המצוי בצמח וידוע בשם nordihydroguaiaretic acid
(NDGA). נציין רק שניים מהמחקרים הקשורים לפעילות
האנטי-ויראלית של NDGA: סדרה של מחקרים מסוף שנות ה- 90' הראתה כי ל- NDGA פעילות מעכבת כנגד יכולת השכתוב והשכפול של הווירוס HIV (איידס) בתאים של בני אדם בתנאי מעבדה.5

במחקר נוסף של אותה קבוצת מחקר סינית נמצא כי NDGA מעכב את פעילות היוירוס הרפס סימפלקס -Herpes simplex virus.6מחקר אמריקני (2007) מצא כי NDGA מצליח למנוע את ביטוי החלבון E6 בווירוס הפפילומה האנושי (VPH) הגורם להיווצרות סרטן צוואר הרחם. חלבון E6 המיוצר על ידי הווירוס אחראי לשינויים הנגרמים בתא בו מצוי הווירוס ומובילים לפגיעה בחלבון p53 אשר לו תפקיד חשוב בתהליך האפופטוזיס (מוות מבוקר של תאים) במצבים סרטניים. בעקבות פעילות הצמח כנגד ייצור החלבון E6 מתאפשר ייצוב של החלבון p53 ובשל כך מואץ תהליך האפופטוזיס בתאים הסרטניים בצוואר הרחם.7






1. Phytomedicine. 2006 Nov;13(9-10):724-7.
2. J Ethnopharmacol. 2006 May 24;105(3):415-20.
3. Lett Appl Microbiol. 2004;39(1):7-12.
4. Phytochemistry. 2005 Apr;66(7):811-5.
5. J Med Chem. 1998 Jul 30;41(16):2994-3000.
6. J Med Chem. 1998 Jul 30;41(16):3001-7.
7. Mol Carcinog. 2007 Jul;46(7):564-75.