יסוי קליני בולגרי (1982) שכלל 25 משתתפים שסבלו מברונכיטיס כרוני מצא כי הצמח Plantago major גרם לשיפור מהיר בתלונות הסובייקטיביות ובממצאים האובייקטיביים ב-80% מהמקרים. נצפתה השפעה חיובית על הליך הנשימה החיצוני.
הניסוי ערך 25-30 יום ונמצא כי לא גרם לתופעות של רעילות ונסבל היטב אצל המטופלים.1
מחקר יפני (2001) מצא כי תמצית אלכוהולית של עלי הצמח
Plantago major מעכבת הפרשה של היסטמין מתאים של חולדות ששימשו כמודל לתאי-מאסט בעקבות פעילות נוגדני IgE. תוצאות המחקר מעידות על כך שהתמצית עשויה לשמש כטיפול באסטמה ומחלות אלרגיות אחרות.2
מחקר אמריקאי (2000) שהתבצע בתנאי מעבדה מצא כי תמצית מתנולית (Methanol) של עלי הצמח Pantago major במינונים שונים הובילה לייצור מוגבר של NO ושל TNF-alfa על ידי תאים מאקרופאגים של חולדות. בנוסף, התמציות בשילוב עם חומר בשם Con A, חומר המשמש בין היתר להגברת היצור של לימפוציטים, הובילו לשגשוג בקצב מהיר יותר של תאים לימפוציטים של מערכת החיסון בהשוואה לאפקט שהתקבל במתן של Con A בלבד. נמצא שהשפעה זו מתעצמת
ביחס ישר למינון. החוקרים הסיקו כי לתוצאות המחקר, המצביעות על יכולת הצמח להסדיר תהליכים חיסוניים, יש השלכות בכל הנוגע לטיפול במחלות שמקורן בזיהומים ויראליים, כגון שחפת, סרטן ואיידס.3
מחקר טורקי (1993) בדק את ההשפעה של תמציות צמחים שונים הידועים בשימוש לטיפול בכיבים עיכוליים. המחקר נערך במודל של חולדות. שילוב של תמציות מתנלויות ואתנוליות של הצמח
Plantago major במינון 1.2 גרם/ק"ג עיכב את היווצרות הכיב בשיעור 40% בהשוואה לקבוצת הביקורת. התמצית המימית, במינון 1 גרם/ק"ג, עיכבה את היווצרות הכיב בשיעור 37%. עם זאת, הצמח לא נמנה עם הצמחים הפעילים ביותר מבין אלו שנבדקו במחקר.4
הצמח Plantago major נכלל במחקרים שבדקו את היעילות של צמחים שונים ביכולתם להילחם בזיהומים בקטריאליים ופטרייתיים בעור או במערכת העיכול. תמצית מתנולית של הצמח הייתה פעילה כנגד הבקטריה Salmonella typhimurium וכנגד הפטריות F. triticum ו- M. gypseum. תמציות אתנולית בריכוז 50% היו יעילות כנגד בקטריות גראם חיוביות ושליליות כאחד, ביניהן: S. aureus, B. subtilis, S. dysenteriae ו- E. coli. תמציות אתנלויות בריכוז של 70% היו יעילות בעיקר כנגד הבקטריה S. flexneri.5 תמצית מימית מעלי הצמח Plantago major שניתנה באופן אוראלי הציגה פעילות נוגדת-דלקת ונוגדת כאב בחולדות ובעכברים, ככל הנראה בשל עיכוב הסינטזה של פרוסטגלנדינים (Prostaglandin). במחקר אחר נצפתה פעילות נוגדת-דלקת במודל דלקתי בחולדות והממצאים מהמחקר הצביעו על כך שמנגנון הפעולה של התמצית ששימשה את החוקרים היה עיכוב הסינטזה של Cyclooxygenase, וכי מנגנון זה היה
משמעותי יותר מאשר הפעילות נוגדת היסטמין של הצמח.5