0
משתמש קיים
שכחתי סיסמא

משתמש חדש, הירשם עכשיו:

Ruta graveolens

Ruta graveolens

שם עברי: פיגם | רוטה

שם עממי: Rue

הצמח גדל באסיה ובאירופה. בעבר שימש הצמח לחיזוק העיניים והראיה ולבעיות שונות הקשורות  במערכת העצבים דוגמת כאבי ראש ואפילפסיה. השמן המופק מעלי הצמח משמש כטיפות אוזניים ולמריחה על טחורים ודליות, וכן לכאבי שרירים ומפרקים.
ברפואת הצמחים המודרנית הוא נחשב לצמח בעל עוצמת פעילות בינונית, המשמש בעיקר לטיפול בבעיות כלי דם וכאמנוגוג.

חלקי הצמח בשימוש רפואי

עלווה.

השפעה ידועה בספרות המקצועית

מקדם/מסדיר מחזור חודשי, ממריץ/מחמם, נוגד דלקת, נוגד עווית.

שימושים מקובלים עיקריים

אל-וסת (אמנוריאה), דליות, דלקת אוזניים (חיצוני), טחורים (חיצוני).

שימושים מקובלים משניים

אי-סדירות מחזור חודשי, דלקת הוורידים, ורידי רגליים תפוחים וכואבים (חיצוני), ורידי רגליים תפוחים וכואבים, טחורים, כאבי מחזור, כאבי מפרקים/שרירים (חיצוני).

בטיחות וזהירות

עקב תכולה של פוראנוקומרינים הצמח עשוי להגביר רגישות לקרינה על סגולית  (UV). קיימים דיווחים בודדים על התפתחות דלקות בעור כתוצאה מנטילת הצמח. יש לנקוט משנה זהירות עם אנשים בהירים או רגישים בעת חשיפה לשמש או קרינת UV; הצמח אסור לשימוש באנשים הסובלים מאי ספיקה של הכליות; מדד רעילות LD 50:  בניסוי עם עזים: 5 גרם לכל קילו משקל.
הריון: הצמח אסור לשימוש במהלך תקופה זו.
הנקה: אין מספיק מידע בנושא אך מוטב שלא להשתמש בצמח במהלך תקופה זו.

אופני שימוש ומינונים

טינקטורה: 1:3, 45% אלכוהול, 3-1 מ"ל TID.
שמן מושרה: 1:3 לשימוש חיצוני.
חליטה: 1-0.5 גרם TID.
כחלק מפורמולה: 30%-20%.

מונוגרף זה נכתב ונערך על ידי גל מ. ראן RH(AHG), MIHA 
וכל זכויות היוצרים בו שייכות למחבר 



  • במבט סיני מסורתי
  • רכיבים פעילים
  • מחקרים
  • References
איכויות
פיקנטי, מריר, מעט חמים, יבש.

השפעה רפואית
ממריץ ומניע את הצ'י:
- תקיעות צ'י הרחם וקור ברחם: וסת מאחר, כאבי מחזור, אל וסת.
- תקיעות צ'י בקיבה: בחילות והקאות, הפרעות עיכול.
- תקיעות צ'י במעיים: כאבי בטן עוויתיים.
- תקיעות צ'י בריאות: קוצר נשימה.
- רוח פנימית: רעידות, התכווצויות, פרכוסים, אפילפסיה.

תרכובות פנוליות:
- טאנינים
- קומרינים: bergapten, psoralen, xanthotoxin, isoimperatorin, scopoletin, umbelliferone, herniarin,
gravelliferon, rutacultin, xanthyletine
- תרכובות פלבונואידיות: hyperin ,rutin (2-5%), quercetin
- ליגנאנים: savinin, helioxanthine
תרכובות איזופרנואידיות:
- מונוטרפנים: linalool, camphene, eucalyptol (1,8-cineole), alpha-pinene, limonene, p-cymene
אלקלואידים: fagarine (1.4%), skimmianine, arborinine, graveoline
חומרים מרירים
שרפים ואולאורזינים
חומרים נוספים: הקטון 2-undecanone. הכוהלים nonanol, 2-heptanol.

הצמח מכיל שמן נדיף (0.1-0.5%) הכולל 2-undecanone כמרכיב עיקרי ומגוון תרכובות פיטוכימיות.

מחקר הודי (2006) מצא כי לתמצית הצמח פעילות ציטוטוקסית
(Cytotoxic) כנגד תאים סרטניים מסוגים אחדים בתנאי מעבדה. במחקר זה נצפתה גם הארכת משך החיים של בעלי חיים הנושאים גידולים סרטניים. עם זאת, התמצית לא הייתה יעילה בהפחתת גידולים מפותחים. במחקר נמצא שבעוד שבמינון נמוך פועלת התמצית כנוגדת חימצון, במינון גבוה היא פועלת דווקא כמחמצנת וייתכן כי זו הסיבה לכך שהיא פוגעת בתאים ובגידולים סרטניים.1

מחקר מקסיקני (2006) בדק את ההשפעה של תמצית אתנולית של חלקי הצמח העיליים על מערכת העצבים המרכזית של עכברים. נמצא כי התמצית הציגה פעילות מרגיעה ומשרת שינה (Sedative-hypnotic), נוגדת-חרדה (Anxyolytic), נוגדת-פרכוסים (Anticonvulsant) ונוגדת-כאב (Antinociceptive). השפעות אלה יוחסו לדיכוי פעילות מערכת העצבים המרכזית.2

במחקר הודי (2006) נצפתה פעילות נוגדת-דלקת של תמצית
הצמח בתנאי מעבדה. התמצית בלמה את ייצור ה- NO בעקבות חשיפת תאים מאקרופאגים של עכברים לליפופוליסכרידים, הגורמים לתגובה דלקתית על ידי המרצת הייצור של NO. נמצא כי התמצית גרמה לעיכוב בביטוי הגן inos בתאים המאקרופאגים ולירידה בביטוי הגן COX-2. בתהליך התגובה הדלקתית מובילות רמותביטוי גבוהות של inos ו- COX-2 לייצור מתווכים פרו-דלקתיים, בעיקר NO ופרוסטגלנדינים בהתאמה. עיכוב שני מתווכי דלקת אלו על ידי התמצית מסביר את
המנגנון בו היא פועלת כנוגדת-דלקת.3

ממחקר בולגרי (2005) עולה כי תמציות שונות מהצמח: מתנולית (Methanol), אתרית (Petroleum ether), אתיל-אצטטית (Ethyl acetate) ומימית-מתנולית (Water-methanol) הציגו פעילות אנטי-מיקרוביאלית וציטו-טוקסית.4
1. Asian Pac J Cancer Prev. 2006 Jul-Sep;7(3):439-43.
2. J Ethnopharmacol. 2006 Jun 15;106(1):129-35.
3. J Ethnopharmacol. 2006 Mar 8;104(1-2):234-9.
4. Fitoterapia. 2005 Jun;76(3-4):344-7.

B.H.P (1983) p. 183-184
Martindale 27th Edn, p. 1026
B.P.C (1934) p. 912