Althea officinalis

מחקר סלובקי (2007) מצא כי לפוליסכרידים שבודדו מפרחים של הצמח פעילות נוגדת שיעול (Antitussive). בניסוי, שבוצע בחתולים משני המינים, נמצא כי הפוליסכרידים במינון של 50 מ"ג/ק"ג גרמו להפחתה במספר ניסיונות השיעול כמו גם בעוצמת התקפי השיעול, ויעילות גבוהה יותר מזו של התרופה הלא-נרקוטית Dropropizine. ככל הנראה אחראי האופי המוצילגני של הפוליסכרידים מהצמח, העשירים בחומצה אורונית (Uronic acid), לפעילותם זו באמצעות יצירת שיכבה המגנה על הרצפטורים לשיעול מפני גירויים.1

מחקר סלובקי נוסף של אותה קבוצת מחקר (2006) מצא כי לפוליסכרידים מעלי הצמח, בשם glucuronoxylans, פעילות נוגדת חמצון השווה לכ- 69% מזו של alpha-tocopherol (ויטמין E) ששימש כביקורת.2

מחקר בריטי עדכני (2007) בדק את ההשפעה של 16 צמחים על שני זנים של החיידק Escherichia coli בתנאי מעבדה. במחקר נמצא כי לטינקטורה (1:4, 25% ethanol) של הצמח השלם (Herb) פעילות אנטי-בקטריאלית הגבוהה עד פי-3 מהביקורת  (אתנול נקי).3 הפעילות האנטי-בקטריאלית של תמצית מתנולית (Methanol) של שורשי הצמח נבדקה בתנאי מעבדה על 18 זנים של חיידקים שבודדו מכיסים באזור מיסב השן של חולים במחלות חניכיים. במחקר איטלקי (2003) זה, יוחסה לתמצית הצמח פעילות מעכבת בעלת עוצמה בינונית על התפתחותם של רבים מזני החיידקים שנבדקו.4

מחקר יפני (2002) חקר את ההשפעות של תמצית משורשי הצמח על מנגנוני פיגמנטציה בעור המושפעים מחשיפה לקרניים אולטרה-סגוליות מסוג UVB. מהמחקר עלה, כי החומר Endothelin-1 (ET-1) ממלא תפקיד מרכזי בתהליך הפיגמנטציה בעור ורמתו עולה כתוצאה מחשיפה לקרני UVB. ET-1 פועל על תאים מלנוציטים וגורם לניוד גבוה יותר של סידן בתוך התא. בדרך זו מופעלים מנגנונים שונים המובילים לפיגמנטציה של העור. נמצא כי תמצית משורשי הצמח מעכבת את ההפרשה שלET-1 מתאים קרטינוציטים, וכן את פעילותו על תאים מלנוציטים. התוצאה היא עיכוב הניוד של סידן הנובע מפעילות ET-1. ממצאים אלו מרמזים על כך שתמצית זו עשויה לשמש כמרכיב בפורמולות שמטרתן הבהרה של העור.5