0
משתמש קיים
שכחתי סיסמא

משתמש חדש, הירשם עכשיו:

Silybum marianum

Silybum marianum

שם עברי: גדילן מצוי

שם עממי: Milk thistle

זהו צמח חד-שנתי ממשפחת המורכבים המתנשא לגובה של 1-3 מטר והגדל בר באזורים הים-תיכוניים של אסיה ואירופה. כיום ניתן למצאו בבר גם באמריקה הצפונית והדרומית ואף באוסטרליה. הצמח נפוץ ברוב אזורי ארצנו בצידי דרכים, בשדות ובמעזבות. העלים קוצניים, גדולים, ירוקים ובעלי עורקים לבנים אופייניים. שושנת העלים מתפתחת בעונת החורף, ולקראת הקיץ מצמיח הצמח עמוד פריחה גבוה הנושא פרחים בצבע לילך או לבן. הקרקפת כדורית וגדולה, מוקפת עלי מעטפת מעוגלים בחלקם התחתון וקוצניים בחלקם העליון. הזרעים מצוידים בגופי הפצה, צבעם חום, טעמם שמנוני ומעט מר והם מבשילים בתחילת הקיץ. הגדילן ידוע בסגולותיו הרפואיות זה למעלה מ- 2300 שנה. הרופא היווני דיוסקורידס מציין בכתביו הרפואיים כי זרעי הצמח יעילים לטיהור הדם, לטיפול בהכשת נחשים ולטיפול בצהבת ובמחלות כבד. במאה השש-עשרה כתב לוניצרוס שזרעי גדילן מרוסקים הינם תרופה למחלות כבד, ובמאה השבע-עשרה ההרבליסט האנגלי הנודע ניקולס קלפפר מספר אודות כך שהצמח יעיל לטיפול בצהבת ולהסרת חסימות בכבד ובטחול. הרפואה האקלקטית בארה"ב של סוף המאה התשע-עשרה עשתה שימוש בגדילן לטיפול בבעיות מחזור, במחלות של הוורידים ובגודש בכבד, בטחול ובכליות. לצד השימוש הרפואי, מקובלים גם שימושים קולינריים בחלקי הצמח השונים; העלים והגבעולים הצעירים משמשים להכנת סלטים, מיצים וכירק מבושל, חלקי הפרח הלא קוצניים נאכלים בדומה לארטישוק והזרעים הקלויים שימשו בעבר כתחליף לקפה. ברפואת הצמחים המודרנית נחשב הגדילן לצמח עדין ונטול רעילות, לו השפעה מורכבת על תפקודי הכבד עם דגש על הגנה מפני גורמים רעלניים שונים, אשר מתאים לשימוש ממושך.

חלקי הצמח בשימוש רפואי

זרעים.

בטיחות וזהירות

הצמח נחשב כבטוח ביותר לשימוש. לא ידועות תופעות לוואי או התוויות נגד; שימוש בצמח עשוי לצמצם את הדרישה לאינסולין בקרב חולי סוכרת הסובלים גם משחמת הכבד; מכיוון שהצמח מגן על רקמת הכבד, ניתן להשתמש בו במקביל לנטילת תרופות הגורמות לרעילות לכבד או לכליות (כגון כימותרפיה), על מנת למנוע תופעות אלו; קיים דיווח בודד לפיו יוחסה לצמח השפעה מעכבת על ציטוכרום P-450 3A4, היכולה תיאורטית להעלות את רמת התרופות אשר מפורקות באמצעות ציטוכרום זה בדם. מקור הדיווח בניסוי שנערך בתרביות מעבדה. אין דיווחים נוספים או ממצאים קליניים התומכים בממצא זה. 
הריון: הצמח מתאים לשימוש במהלך תקופה זו. 
הנקה: הצמח מתאים לשימוש במהלך תקופה זו.

אופני שימוש ומינונים

טינקטורה: 1:3, 25% אלכוהול, 3-5 מ"ל TID. 
תמצית יבשה: 80% סילימרין, 100-300 מ"ג TID. 
מרתח: 3-5 גרם TID.
כחלק מפורמולה: 25%-30%.

מונוגרף זה נכתב ונערך על ידי גל מ. ראן RH(AHG), MIHA 
וכל זכויות היוצרים בו שייכות למחבר 

  • במבט סיני מסורתי
  • רכיבים פעילים
  • מחקרים
  • References
איכויות
מריר, מתקתק, קריר, ניטרלי.

השפעה רפואית
מניע צ'י ומסלק חום לחות ורעילות מהכבד.
- תקיעות צ'י הכבד: בחילות, כאב ראש, עצירות, כבד וטחול מוגדלים.
- חום לחות ורעילות בכבד: דלקת הכבד אקוטית וכרונית, שחמת הכבד, כבד שומני.
תרכובות פנוליות:
תרכובות פלבונואידיות (1.5-3%): תערובת flavolignans הידועה בשם "Silymarin", המורכבת בעיקרה מ-silybin, silydianin, silychristin והכוללת, בין השאר, גם את dihydro-silybin, deoxysilycristin, deoxysildianin, isosilybin, siliandrin, silybinome, silyhermin, neosilyhermin, silybonol . 
בנוסף, תרכובות פלבונואידיות דוגמת taxifolin, quercetin, dihydrokaempferol, kaempferol apigenin, naringin, eriodyctiol, chrysoeriol
תרכובות איזופרנואידיות:
סטרולים: sitosterol, campesterol, stigmasterol, cholesterol
חומרים מוצילגניים (רירה)
חומצות אורגניות: myristic acid, oleic acid, palmitic acid, stearic acid, , linoleic acid
חומרים נוספים: betaine hydrochloride
המרכיב האנטי-הפטוטוקסי הפעיל העיקרי בצמח נקרא Silymarin, שהוא למעשה קבוצה של מרכיבים פעילים מהצמח. תוצאות מחקרים מסבירות את השפעתו בכך שהחומר פועל על קרומי התא של תאי הכבד, מאזן אותם ובאופן זה מונע כניסה של רעלנים ויראליים (Virus Toxins) וחומרים רעילים נוספים.1

ממחקרים נוספים עולה כי Silymarin משמש בהצלחה לטיפול בחולים הסובלים מדלקת כבד כרונית ומשחמת.2,3 כן נמצא כי הסילמרין פעיל כנגד וירוס הפטיטיס בי.4

ניסוי קליני איטלקי (1997) בדק את ההשפעה של סילימרין על מטופלים הסובלים מסוכרת ומשחמת הכבד. הניסוי נערך משך 12 חודשים וכלל שתי קבוצות של 30 מטופלים. בקבוצה הראשונה המטופלים קיבלו 600 מ"ג סילימרין ליום בנוסף לטיפול הסטנדרטי, ואילו בקבוצה השנייה קיבלו המטופלים רק את הטיפול הסטנדרטי. תוצאות הניסוי הראו כי חלה ירידה משמעותית ברמות הגלוקוז לאחר צום, רמות הגלוקוז במשך היום וכן ברמות HbA1c בקרב המטופלים בקבוצת המחקר, כבר לאחר 4 חודשים. בנוסף חלו שינויים חיוביים בפרמטרים נוספים הקשורים לייצור ולניצול האינסולין, וזאת בהשוואה לקבוצת הביקורת. החוקרים הסיקו כי הטיפול בסילימרין עשוי להפחית את תהליך חמצון השומנים בממברנות התאים ואת התנגודת לאינסולין, וכמו כן להפחית באופן משמעותי את ייצור היתר של אינסולין בגוף ואת הצורך במתן אינסולין באופן חיצוני.5

ניסוי שנערך בהונגריה (1990) מצא כי מתן של סילימרין לחולי שחמת הכבד במשך 6 חודשים השיב את רמות התאים הלבנים לנורמה, לאחר שהיו לא תקינות בעקבות המחלה.6 
1. Wagner H. et al. (1984) Arzneim Forsch. 25, 82
2. Poster G. (1971) Arzneim Forsch 21, 1209 
3. Benda I. , Zenz W. (1973) Wienm. Med. Wschr. 123, 512 
4. Devault R. L. , Rosenbrook, W. (1973) J. Antibiotic. 26, 532
5. Velussi M et al., J Hepatol. 1997 Apr;26(4):871-9.
6. Deak G et al., Orv Hetil. 1990 Jun 17;131(24):1291-2, 1295-6.