0
משתמש קיים
שכחתי סיסמא

משתמש חדש, הירשם עכשיו:

Phyllanthus spp.

Phyllanthus spp.

שם עברי: פילנטוס

שם עממי: Bhuamalaki

צמח רב שנתי קטן ממדים זה, ממשפחת החלבלוביים, היה ועודנו מקובל מאד ברפואה העממית של ברזיל ושל איזור האמזונס, כמו גם ברפואה ההודית המסורתית (איור-ודה).על פי רפואת האונני, העלים יעילים לטיפול בהפרעות עיכול, בעוד שהפירות מתאימים יותר לטיפול בנגעי עור ובפצעים. ברפואה ההודית המסורתית משמשים שורשי הצמח לטיפול בצהבת, המיץ החלבי משמש לטיפול חיצוני בכיבים ובפצעים בעור ואילו הצמח בשלמותו משמש כחומר מחזק וכמשתן.עוצמת פעילותו בינונית.

חלקי הצמח בשימוש רפואי

עלים, שורשים, הצמח בשלמותו. לעתים גם הפירות והמיץ החלבי שלו.

השפעה ידועה בספרות המקצועית

אנטי-ויראלי, אנטי-פרזיטי, מגביר תיאבון, מוריד חום, מוריד רמות סוכר בדם, מוריד רמות שומנים/כולסטרול בדם, מוריד לחץ דם, מטפל בפציעות (חיצוני), ממריץ מרה,ממריץ ייצור מרה והפרשתה, ממריץ/משפעל חיסון, ממריץ קיבה, מפיג גזים, משכך כאבים, משקם/מגן כבד, משתן אנטיליתי, משתן נפח, משלשל עדין, נוגד אסטמה, נוגד אנמיה, נוגד דלקת, נוגד זיהום, נוגד עווית, עוצר דימום, קוטל תולעי מעיים.

שימושים מקובלים עיקריים

אבנים בדרכי השתן, דלקת הכבד (אקוטי), דלקת הכבד (כרוני). 

שימושים מקובלים משניים

אבני מרה, אנמיה, אסטמה, בצקות, ברונכיטיס (אקוטי), דימומים לא תקינים מהרחם, דלקת הערמונית, הפרשות וגינליות, זיהומים ודלקות בדרכי השתן (אקוטי),זיהומים ודלקות בדרכי השתן (כרוני/מניעה), זיהומים אקוטיים במערכת העיכול, חולשת מערכת העיכול, חום גבוה, טפילים חד-תאיים, יתר סוכר בדם, יתר כולסטרול, יתר שומנים בדם, כיבים (חיצוני), לחץ דם גבוה, ליקויים בתפקודי הכבד, מחלות ויראליות (טיפול), סוכרת, עצירות, פציעות (חיצוני), קשיי עיכול עם גזים, שחמת הכבד, שיגדון (גאוט), תולעי מעיים, תת-חומציות בקיבה.

בטיחות וזהירות

לא ידועות רגישות או תופעות לוואי כתוצאה משימוש בצמח; הצמח נמצא כבעל השפעה מורכבת על פעילות הלב וכבעל השפעה מפחיתת לחץ דם, באמצעות המרכיב הפעיל Geraniin. לפיכך קיים חשש מתגובת ביניים עם תרופות מפחיתות לחץ דם, עם חוסמי קולטני ביתא ועם תרופות נוספות המשפיעות על הלב ועל כלי הדם. לנוטלים תרופות לטיפול במחלות לב וכלי דם מומלץ לעשות בצמח שימוש תחת השגחה רפואית; הצמח עלול להעצים השפעת אינסולין ותרופות אנטי דיאבטיות ולכן רצוי כי השימוש בו בקרב הסובלים ממחלת הסוכרת יעשה תחת פיקוח מקצועי. הצמח אינו מיועד לשימוש לסובלים מהיפוגליקמיה; הצמח עלול להגביר השפעתן של תרופות משתנות.
הריון: הצמח אסור בשימוש במהלך תקופה זו. בניסוי בודד בעכברים נמצאה השפעה נוגדת פוריות של הצמח. נשים המנסות להרות מומלץ כי ימנעו משימוש בצמח.
הנקה: אין מידע מספק.

אופני שימוש ומינונים

טינקטורה: 1:3 בגליצרין 50% , 2-5 מ"ל TID.
תמצית יבשה: 3%, 200-500 מ"ג TID.
חליטה/מרתח: 3-1 גרם TID.
כמרכיב בפורמולה: 30%-25%.

מונוגרף זה נכתב ונערך על ידי גל מ. ראן RH(AHG), MIHA 
וכל זכויות היוצרים בו שייכות למחבר 


  • במבט סיני מסורתי
  • רכיבים פעילים
  • מחקרים
  • References
איכויות
מר, צורב, קר.

השפעה רפואית
מזין את יין ודם הכבד.
- חוסר יין של הכבד: נוגד פגיעה רעלנית בכבד, משקם את תאי הכבד.
- חוסר דם: אנמיה.

מניע צ'י הכבד, כיס המרה והקיבה.
- תקיעות צ'י בקיבה, כיס המרה ובכבד: נפיחות, חוסר תיאבון, הפרעות עיכול.

מסלק חום ולחות,מסייע לדה-טוקסיפיקציה.
- רעלת מטבולית: שיגדון, יתר שומנים בדם.
- חום ולחות בכליות ובשלפוחית: השתנה תכופה ודחופה, כאב במתן שתן, זיהומים בדרכי השתן.
- חום ולחות בכיס המרה: דלקת בכיס המרה, אבנים בכיס המרה, צהבת.

מניע צ'י השלפוחית ומסלק לחות ורעילות.
- תקיעות צ'י בשלפוחית עם רעילות: אבנים בדרכי השתן.

מניע צ'י הלב.
- תקיעות צ'י הלב (עליית יאנג הכבד): יתר לחץ דם.
תרכובות פנוליות:
- פנולים פשוטים: ellagic acid, methyl salicylate, corilagin, brevifolin
- טאנינים: ellagitannins (geraniin), gallocatechins,
- ליגנאנים: nirtetralin, hypophyllanthin, phyllanthin, phyllanthenol, lintetralins, phyltetralin, niranthin
- תרכובות פלבונואידיות: rutin quercetin, quercetol, quercitrin, astragalin, nirurin, niruretin, 
תרכובות איזופרנואידיות:
- מונוטרפנים: cymene 
- טריטרפנים: lupeols 
אלקלואידים: nirurine, norsecurinines, phyllochrysine
חומרים מרירים: phyllanthin 
חומרים נוספים: niruriside, repandusinic acids, triacontanal, tricontanol
בתצפיות שנערכו על בני אדם ועל חולדות בביה"ס לרפואה בסאן פאולו, ברזיל ב-1990 ניתנה חליטה של הצמח למשך 1-3 חודשים לחולים ולחולדות שסבלו מאבנים בכליות. דווח כי התה גרם לסילוק של האבנים הן בבני האדם והן בחולדות. בנוסף, החוקרים דיווחו כי חלה עליה מהותית בהפרשת השתן ובהפרשת נתרן וקריאטינין בשתן הן של בני האדם והן של החולדות שסבלו מאבנים בכליות.1

בניסויים מעבדתיים שנערכו ב-1999 תמצית של הצמח הדגימה השפעה מעכבת מרשימה על יצירת גבישים של קלציום אוקסלאט, המעורבים בהיווצרות של אבנים בכליות.2

ב-2002 נערך מחקר מבחנה בו שתלו החוקרים בשלפוחית השתן של חולדות גבישי קלציום אוקסלאט וטיפלו בהן במשך 42 יום עם תמצית מימית של הצמח. התוצאות הצביעו על עיכוב משמעותי בצמיחת המצע המעודד היווצרות האבנים, ועל צמצום במספר האבנים בהשוואה לקבוצת הביקורת. אצל מספר חולדות אף סולקו אבנים שהיו בשלפוחית לפני הטיפול.3

רופא גרמני טיפל באמצעות הצמח במהלך שנת 1990 בלמעלה מ-100 חולים שסבלו מאבנים בכליות, ומצא כי שיעור ההצלחה בסילוק אבני כליה תוך שבוע עד שבועיים היה 94%. 4.

הצמח משמש ברפואת הצמחים גם לסילוק אבני מרה. אין כמעט מחקר בנידון, למעט מחקר הודי מ-2002, בו מדווחים החוקרים כי הצמח גרם להגברת הפרשת מיץ המרה, וגרם בנוסף גם להפחתה משמעותית של רמות הכולסטרול בדמן של החולדות שנבדקו במחקר.5

הפחתת רמות כולסטרול וטריגליצרידים בדם דווחה קודם לכן במחקר מבחנה שנערך בחולדות בשנת 1985. 6.

במחקר מ-1988 קבעו החוקרים כי הרכיב הפיטוכימי האחראי לתכונות המפחיתות יתר לחץ דם של הצמח הינו ה- ellagitannin המכונה גרנין.7

חוקרים הודיים מצאו ב-1995 כי אבקת עלי הצמח שניתנה בכמוסות לחולים הסובלים מיתר לחץ דם הפחיתה בצורה משמעותית את לחץ הדם הסיסטולי שלהם. בנוסף, חלה עליה משמעותית בנפח השתן, וכן בהפרשת נתרן בשתן ובסרום.8

ההשפעה המשתנת של הצמח בבני אדם תועדה כבר בשנת 1929 בברזיל.9

המחקר ההודי מ-1995 שהוזכר קודם לכן מדווח גם על הפחתה משמעותית של רמות הסוכר בדמם של הלוקים ביתר לחץ הדם שהשתתפו בניסוי.8

שני מחקרים שנערכו בארנבות ובחולדות מתעדים אף הם את ההשפעה ההיפוגליקמית של הצמח. 10,11

במחקר נוסף בהקשר למחלת הסוכרת, נמצא כי הצמח מעכב האנזים אלדולאז רדוקטאז. חומר זה פועל על קצות העצבים החשופים לריכוזי סוכר גבוהים בדם, גורם למניעת חלק מחוסר האיזון הכימי המעורב בנידון, ועל ידי כך מגן על העצבים. מחקרים אלו ואחרים תומכים בשימוש האנטי- דיאבטי המסורתי של הצמח.12

יצוין בהקשר זה, כי ההשפעה על פעילות אלדולאז רדוקטאז מיוחסת בחלקה למרכיבים חומצה אלגית ואלגיטאנין הנמצאים בצמח, על אודותיהם נערכו למעלה מ-300 מחקרים עד היום, ולהם מיוחסות גם תכונות מועילות נוספות. ב-1996 בודד ונבדק הרכיב הפעיל גרנין מהצמח, ודווח כי הוא היה פעיל פי 7 יותר כחומר משכך כאב מאשר אספירין או אצטאמינופן.13

בעבודות שהתפרסמו בשנת 2000 המשיכו החוקרים לתעד את תכונותיו משככות הכאב של הצמח כנגד מודלים רגילים של כאב בעכברים (וגם כנגד מודלים נוירוגניים חדישים בחיות) ודיווחו על יעילותם. שוב ייחסו החוקרים את ההשפעה משככת הכאב לגרנין, ודיווחו על יכולתו לעכב מספר תהליכים הקשורים לנוירוטרנסמיטורים המקבלים איתותים של כאב במוח. שלא כמו אספירין העלול לגרום נזק לרירית הקיבה- גרנין דווח כחומר נוגד כיב ומגן על הקיבה.14,15,16

פעילות אנטי-הפטוטוקסית (נוגדת רעילות בתאי הכבד) של הצמח מיוחסת לפחות לשני ליגנאנים: phyllanthin and hypophyllanthin. בניסויי מעבדה בחולדות דווח כי ביכולת הצמח להגן על הכבד מפני נזקי אלכוהול, וכן להביא למצב תקין כבד שומני.6

מחקר מבחנה וארבעה מחקרים בגוף החי שנערכו בחולדות ובעכברים הדגימו יעילות מיצויי הצמח בהגנה על הכבד מנזקי כימיקלים שונים, הידועים כרעלני כבד.17,18,19,20

שני מחקרים קליניים תיעדו השפעה אנטי-הפטוטוקסית של הצמח בילדים שלקו בדלקת הכבד (הפטיטיס) ובצהבת: חוקרים הודיים דיווחו כי הצמח שימש כטיפול תרופתי יעיל ויחידי בטיפול בצהבת בילדים.21

חוקרים בריטיים דיווחו כי ילדים שטופלו בתמצית הצמח לטיפול בהפטיטיס אקוטי חזרו לתפקוד נורמלי של הכבד בתוך חמישה ימים מתחילת הטיפול בצמח.22

חוקרים סיניים דיווחו על השפעה אנטי-הפטוטוקסית של הצמח בטיפול בהפטיטיס כרוני במבוגרים במינון של 900 מ"ג אבקת צמח פעמיים ביום.23

מחקר משנת 2000 מתעד שימוש בתמצית מימית של הצמח, אשר ניתנה לעכברים הלוקים בסרטן הכבד והאריך את טווח חייהם מ-33 שבועות (קבוצת הביקורת שלא קבלה טיפול) ל-52 שבועות.24

במחקר אחר שנעשה גם הוא בעכברים ניסתה קבוצת המחקר להשרות סרטן כבד בחיות שטופלו למפרע עם תמצית מימית של הצמח. תוצאות המחקר מראות כי תמצית הצמח הפחיתה, באופן תלוי מינון, את שכיחות הגידולים, את רמות האנזימים מסוג carcinogen-metabolizing enzymes, את רמות הסמנים של סרטן הכבד ואת רמות הסמנים של פגיעה כבדית.25

שני המחקרים האחרונים מעידים כי לצמח יכולת הגנה ויכולת נוגדת שגשוג של מצבים ממאירים, יותר מאשר יכולת נוגדת גידול ישירה, או יכולת סלקטיבית להשמיד תאי סרטן.במספר לא מועט של מחקרים בבעלי חיים, וכן במחקרי תרביות תאים, עצרו תמציות הצמח או עיכבו מוטציות תאיות (כולל בתאי כבד), וזאת בנוכחות חומרים הידועים כמחוללי מוטציות תאיות או שוברי DNA, דבר שעלול היה באופן רגיל להוביל להיווצרות תאים סרטניים. 26-28

אחד המחקרים הצביע על כך שהצמח מעכב מספר תהליכים אנזימתיים, האופייניים לשכפול ולגדילה של תאים סרטניים, יותר מאשר יכולת ציטוטוקסית ישירה הגורמת להשמדת התא הסרטני של סרקומה, קרצינומה ולימפומה.28

יכולת הגנה תאית זו נצפתה גם במחקר אחר שהעיד על יכולת הצמח להגן על מח העצם של עכברים מנזק כרומוסומלי, העלול להיגרם בעקבות חשיפה לכימיקלים רעילים שונים.29

יכולת זו הודגמה גם בעכברים שעברו הקרנות הגורמות לנזקים כרומוסומליים. עכברים אלו קיבלו מינון של 25 מ"ג\ק"ג של תמצית הצמח, ומינון נמוך זה נמצא כיעיל במניעת הנזקים הצפויים מהקרנה של קרני גאמא ברמות המקובלות.30

מחקרים בבני אדם, בבעלי חיים ובמבחנה מעידים כי לצמח פעילות אנטי-ויראלית ישירה כנגד וירוס הפיטיטיס בי (HBV). ב-1988 הכריז ד"ר ברוך בלומברג (זוכה פרס נובל על גילוי האנטיגן הויראלי הגורם להפטיטיס בי) כי הצמח יכול לחלץ אדם נגוע בווירוס ממצב של "נשא כרוני". רוב עבודותיו של ד"ר בלומברג נערכו בהודו. העבודה הראשונה נערכה בהשתתפות 37 חולי HBV שקיבלו תמצית מימית של הצמח. מבין המשתתפים "התנקו" 22 חולים כרוניים מנוכחות האנטיגן בתוך 30 יום. הם המשיכו להיות שליליים לנוכחות האנטיגן משך תשעת החודשים הבאים, במהלכם נמשך המחקר עם קבוצת חולים זו.31

עבודות רבות נוספות הוכיחו את יעילות הצמח כנוגדHBV, מה שאפשר בהמשך לקבוצתו של ד"ר בלומברג להוציא שני פטנטים (ב-1985 וב-1988) על יכולתו של הצמח לטפל בהפטיטיס בי.32,33

הראשון היה ספציפי ל-HBV, ואילו הפטנט השני קבע כי היכולות האנטי ויראליות של הצמח הושגו בחלקן על ידי עיכוב חזק של האנזים רברס טרנסקריפטאז, דבר שאיפשר לטפל גם בנגיפים דוגמת HIV ונגיפי סרקומה ולויקמיה. בהמשך נגדו שיטות המיצוי החדשות שפורסמו בשנות ה-90 חלק מהממצאים הקודמים של הקבוצה, ותוצאות ניסויים שנערכו בגוף החי לא הוכיחו יעילות מספקת. תוצאות שונות וסותרות התפרסמו באותן שנים ואת המחלוקת יישבה בסופו של דבר קבוצת מחקר בקופנהגן. קבוצה זו קבעה, בסוקרה 22 מחקרים אקראיים רלוונטיים, כי לצמח השפעה חיובית על סילוק serum HBsAg ברמה הדומה לזו שמושגת עם אינטרפרון, וברמה טובה יותר מכל טיפול לא-ספציפי אחר או טיפול צמחי אחר בנגיף ההפטיטיס בי או טיפול שמטרתו איזון רמת אנזימי הכבד.34

נגיף האיידס: קבוצת מחקר יפנית דיווחה ב-1992 שלתמצית מימית של הצמח יש יכולת עיכוב של האנזים רברס-טרנסקריפטאז, המעורב בתהליכי שכפול הווירוס HIV-1. הם שייכו את היכולת הזו למרכיב הצמחי repandusinic acid A שנתן בתנאי מעבדה עיכוב של 90% כלפי האנזים, וכן ציטוטוקסיות כלפי הנגיף עצמו במינון מינימלי של 2.5 mcg35.

ב-1996 גילה מכון המחקר של חברת התרופות "בריסטול-מיירס-סקוויב" רכיב נוסף של הצמח עם פעילות מעכבת האנזים רברס-טרנסקריפטאז של וירוס ה-HIV. מרכיב זה נקרא על ידם niruriside ותואר במחקר הנ"ל.36

במחקרים מעבדתיים הדגים הצמח פעילות אנטי-בקטריאלית כנגד חיידקי סטפילוקוקוס, מיקרוקוקוס ופסטורלה בתנאי מבחנה, ותכונות נוגדות מלריה במבחנה ובגוף החי.37-40
1. Santos, D. R. Cha de “quebra-pedra” (Phyllanthus niruri) na litiase urinaria em humanos e ratos. Thesis, 1990. Escola Paulista de Medicina (Sao Paulo, Brazil).
2. Campos, A.H., et al. “Phyllanthus niruri inhibits calcium oxalate endocytosis by renal tubular cells: its role in urolithiasis.” Nephron. 1999; 81(4): 393–97.
3. Freitas, A. M., et al. “The effect of Phyllanthus niruri on urinary inhibitors of calcium oxalate crystallization and other factors associated with renal stone form ation.” B. J. U . Int. 2002; 89(9): 829–34.
4. Maxwell, N. A Witch-Doctor’s Apprentice, Hunting for Medicinal Plants in the Amazon. Citadel Press, 1990.
5. Khanna, A. K., et al. “Lipid lowering activity of Phyllanthus niruri in hyperlipem ic rats.” J. Ethnopharmacol. 2002; 82(1): 19–22.
6. Umarani, D., et al. “Ethanol induced m etabolic alterations and the effect of Phyllanthus niruri in their reversal.” Ancient Sci . Life 1985; 4(3): 174–80.
7. Ueno, H., et al. “Chemical and pharmaceutical studies on medicinal plants in Paraguay. Geraniin, an angiotensin-converting enzym e inhibitor from ‘paraparai mi,’ Phyllanthus niruri.” J. Nat. Prod. 1988; 51(2):
357–59.
8. Srividya, N., et al. “Diuretic, hypotensive and hypoglycaemic effect of Phyllanthus amarus.” Indian J. Exp. Biol. 1995; 33(11): 861–64.
9. Arauio, A. On Diuresis and its Medications Under the Influence of Various Fluid Extracts of Brazilian Plants. Thesis, 1929. University of Sao Paulo, Brazil.
10. Ramakrishnan, P. N., et al. “Oral hypoglycaemic effect of Phyllanthus niruri (Linn.) Leaves. Indian J. Pharm. Sci. 1982; 44(1): 10–12.
11. Hukeri, V. I., et al. “Hypoglycemic activity of flavonoids of Phyllanthus fraternus in rats.” Fitoterapia 1988; 59(1): 68–70.
12. Shimizu, M., et al. “Studies on aldose reductase inhibitors from natural products. II. Active components of a Paraguayan crude drug, ‘paraparai m i,’ Phyllanthus niruri.” Chem. Pharm. Bull. (Tokyo) 1989; 37(9): 2531–32.
13. Miguel, O. G., et al. “Chemical and preliminary analgesic evaluation of geraniin and furosin isolated fromPhyllanthus sellowianus.” Planta Med. 1996; 62(2): 146–49.
14. Santos, A. R., et al. “Antinociceptive properties of extracts of new species of plants of the genus Phyllanthus (Euphorbiaceae).” J. Ethnopharmacol. 2000; 72(1/2): 229–38.
15. Souza, C. R., et al. “Compounds extracted from Phyllanthus and Jatropha elliptica inhibit the binding of [3H]glutamate and [3H]GMP-PNP in rat cerebral cortex membrane.” Neurochem. Res. 2000; 25(2): 211–15.
16. Hung, C. R., et al. “Prophylactic effects of sucralfate and geraniin on ethanol-induced gastric mucosal damage in rats.” Chin. J. Physiol. 1995; 38(4): 211–17.
17. Syamasundar, K. V., et al. “Antihepatotoxic principles of Phyllanthus niruri herbs.” J. Ethnopharmacol. 1985; 14(1): 41–4.
18. Padma, P., et al. “Protective effect of Phyllanthus fraternus against carbon tetrachloride-induced mitochondrial dysfunction.” Life Sci. 1999; 64(25): 2411–17.
19. Sreenivasa, R. Y., “Experimental production of liver damage and its protection with Phyllanthus niruri and Capparis spinosa (both ingredients of LIV52) in white albino rats.” Probe 1985; 24(2): 117–19.
20. Prakash, A., et al. “Comparative hepatoprotective activity of three Phyllanthus species, P. urinaria, P. niruri and P.simplex, on carbon tetrachloride induced liver injury in the rat.” Phytother. Res. 1995; 9(8): 594–96.
21. Bhumyamalaki , et al. “Phyllanthus Niruri and jaundice in children.” J. Natl. Integ. Med. Ass. 1983; 25(8):269–72.
22. Thabrew, M. R., et al. “Phytogenic agents in the therapy of liver disease.” Phytother. Res. 1996; 10(6): 461–67.
23. Wang. M.X., et al. “Observations of the efficacy of Phyllanthus spp. in treating patients with chronic Hepatitis B.” 1994; 19(12): 750–52.
24. Rajeshkumar, N. V., et al. “Phyllanthus amarus extract administration increases the life span of rats with hepatocellular carcinoma.” J. Ethnopharmacol. 2000 Nov; 73(1–2): 215–19.
25. Jeena, K. J., et al. “Effect of Emblica officinalis, Phyllanthus amarus and Picrorrhiza kurroa on nnitrosodiethylamineinduced hepatocarcinogenesis.” Cancer Lett. 1999; 136(1): 11–16.
26. Agarwa, K., et al. “The efficacy of two species of Phyllanthus in counteracting nickel clastogenicity.” Fitoterapia 1992; 63(1): 49–54.
27. Raphael, K. R. “Anti-mutagenic activity of Phyllanthus amarus (Schum . & Thonn.) in vitro as well as in vivo.” Teratog. Carcinog. Mutagen. 2002; 22(4): 285–91.
28. Sripanidkulchai, B., et al. “Antimutagenic and anticarcinogenic effects of Phyllanthus amarus.” Phytomedicine 2002; 9(1): 26–32.
29. Dhir, H., et al. “Protection afforded by aqueous extracts of Phyllanthus species against cytotoxicity induced by lead and aluminium salts.” Phytother. Res. 1990; 4(5): 172–76.
30. Devi, P.U. “Radioprotective effect of Phyllanthus niruri on mouse chromosomes.” Curr. Sci. 2000; 78(10): 1245–47.
31. Thyagarajan, S. P., et al. “Effect of Phyllanthus amarus on chronic carriers of Hepatitis B virus.” Lancet 1988; 2(8614): 764–66.
32. Venkateswaran, P. S., et al. “Composition, pharmaceutical preparation and method for treating viral hepatitis.” U.S. Patent #4,673,575; June 16, 1987 (Filed April 26, 1985) (Assigned to Fox Chase Canc. Cent., Philadelphia, PA, U.S.A.).
33. Venkateswaran, P., et al. “Method of treating retrovirus infection.” U.S. Patent #4,937,074; June 26, 1990 (Filed March 29, 1988) (Assigned to Fox Chase Canc. Cent., Philadelphia, PA, U.S.A.).
34. Liu, J., et al. “Genus Phyllanthus for chronic Hepatitis B virus infection: A systematic review.” Viral Hepat.2001; 8(5): 358–66.
35. Ogata, T., et al. “HIV-1 reverse transcriptase inhibitor from Phyllanthus niruri.” AIDS Res. Hum. Retroviruses 1992; 8(11): 1937–44.
36. Qian-Cutrone, J. “Niruriside, a new HIV REV/RRE binding inhibitor from Phyllanthus niruri.” J. Nat. Prod. 1996; 59(2): 196–99.
37. Bork, P. M., et al. “Nahua Indian m edicinal plants (Mexico): Inhibitory activity on NF-KB as anti-inflamm atory model and antibacterial effects.” Phytomedicine 1996; 3(3): 263–69.
38. Farouk, A., et al. “Antimicrobial activity of certain Sudanese plants used in folkloric medicine. Screening for antibacterial activity (I). Fitoterapia 1983; 54(1): 3–7.
39. Mesia, L.T .K., et al. “In-vitro antim alarial activity of Cassia occidentalis, Morinda morindoides and Phyllanthus niruri.” Ann. Trop. Med. Parasitol. 2001; 95(1): 47–57.
40. Tona, L., et al. “Antim alarial activity of 20 crude extracts from nine African medicinal plants used in Kinshasa, Congo.” J. Ethnopharmacol. 1999; 68(1/3): 193–203.