0
משתמש קיים
שכחתי סיסמא

משתמש חדש, הירשם עכשיו:

החברים שלנו נהנים יותר!
להצטרפות למועדון החברים>>

הנמכר ביותר:

Activ-Curcumin
תכשיר צמחי ייחודי, פרי פיתוח חדשני, אשר הוגש לרישום כפטנט בארה"ב, המבוסס על טכנולוגיה בלעדית להעצמת הזמינות הביולוגית של הרכיב כורכומין.

אקטיב-כורכומין מחיר: 167₪ הוספה לסל

עקרונות הפורמולציה: יחסים כמותיים

 
 
מאמר שלישי בסדרה הסוקרת את עקרונות הפורמולציה. המאמר סוקר בהרחבה את סוגיית עוצמות הפעילות של הצמחים, ומסביר כיצד הן נלקחות בחשבון בבואנו להרכיב פורמולה מקצועית.
 
באופן כללי ניתן לחלק את הצמחים למספר קבוצות ייחוס מבחינת עוצמת פעילותם (פוטנתיות), המשליכה על המינון הנדרש עבורם על מנת לבטא את פעילותם הרפואית.

צמחי מרפא בעלי עוצמת פעילות מתונה
אלה כוללים את החלק הארי של הצמחים המשמשים כיום ברפואת הצמחים הקלינית המודרנית. צמחי מרפא אלה הינם נטולי רעילות, ועלולים לגרום תופעות לוואי משמעותיות רק במינונים גבוהים הרבה מכפי המקובל.
 
המינון הממוצע של טינקטורה בריכוז 1:3 של צמח מקבוצה זו עשוי לנוע בין 2 ל-5 מ"ל 3 פעמים ביום. יוצא מכך שכחלקו היחסי של צמח כזה בפורמולה מגיע לכ-30%. אנו עשויים לגלות במשך הרצאת הדברים כי קיימות לעתים אי-התאמות מסוימות בין מינון הצמח הבודד לבין מינון הצמח כחלק מפורמולה. הדבר מוסבר בכך ששילובם של מספר צמחי מרפא עשוי להגביר את היעילות הרפואית של כל אחד מהצמחים בפורמולה, ולכן עשוי להתקיים פער של עד 20% בין מינון הצמח הבודד לבין מינונו של אותו צמח כחלק מפורמולה. צמחי מרפא דוגמת בבונג (Matricaria recutita), מנטה(Mentha piperita) ושומר (Foeniculum vulg.) משתייכים לקבוצה זו.
 
צמחי מרפא בעלי עוצמת פעילות בינונית
אלו הם צמחי מרפא פוטנטיים יותר, ועשויה להיות להם דרגה מסוימת של רעילות. עם זאת ניתן לומר, כי הנם בטוחים לשימוש בגבולות המינון המקובלים. המינון לטינקטורה בריכוז 1:3 של צמח שכזה נעה בין 1.5 ל-2 מ"ל 3 פעמים ביום, ועל כן נהוג לשלבם בפורמולה במינון הנע בין 15% ל-20%.אנג'ליקה אירופאית (Angelica archangelica) ואקורוס קלמוס (Acorus calamus) הם דוגמאות מייצגות לצמחים מקבוצה זו.
 
צמחי מרפא בעלי עוצמת פעילות חזקה
כאן אנו מוצאים זה לצד זה צמחי מרפא רעילים ביותר דוגמת דטורה (Datura stromonium) וצמחים תמימים לחלוטין דוגמת זנגביל (Zingiber off.). הזנגביל פעיל ביותר ולכן דורש מינון נמוך מאד, אך עדיין הנו נטול רעילות לחלוטין: אפילו נטילה של מנה כפולה מהמינון המומלץ לא תגרום כל סימנים של הרעלה. מעברו השני של המתרס צמחי מרפא רעילים ביותר, אשר אך סטייה זעירה מהמינון המומלץ עלולה להסתיים בנזק משמעותי ואף במוות. מפתיע אולי לגלות, שחלק מהצמחים להם מייחסות הרשויות פוטנציאל רעילות גבוה, כדוגמת השרביטן (Ephedra spp.), דורשים מינון גבוה למדי על מנת לגרום להשפעה רפואית מובהקת כלשהי.
 
מינון הטינקטורה של צמחי מרפא מקבוצה זו נע בדרך-כלל בין 0.5 ל-1 מ"ל שלוש פעמים ביום, או כחלק מפורמולה בין 5% ל-10%. רק צמחי מרפא בודדים בלבד, דוגמת פלפלת (Capsicum spp.) וארניקה (Arnica Montana), משתמשים לעתים במינון הנמוך של 2% מפורמולה.
לעתים קרובות נמוכים ריכוזי הטינקטורות של הצמחים הרעילים מן המקובל, ונעים בין 1:5 ל- 1:10.
 
אלו הן שלוש קבוצות הצמחים העיקריות של החלוקה על פי עוצמת פעילות, אם כי ישנם צמחי מרפא הנמצאים בדרגות ביניים של עוצמת פעילות.
 
חשיבותו של הצמח הבודד בפורמולה
אספקט נוסף הקשור לנושא היחסים הכמותיים בפורמולה קשור למשמעות ולחשיבות שיש לכל צמח בהרכב. העניין הוא בכך שעוצמת פעילותו הרפואית הטרומית של הצמח אינה הגורם היחידי הקובע את מינונון היחסי בפורמולה: מלבדה נהוג לייחס חשיבות גם לאופן השילוב של צמח מסוים עם צמחי מרפא נוספים בפורמולה, העשוי אף הוא להשפיע על הריכוז היחסי שלו בפורמולה.
 
מילת המפתח כאן היא יחסיות. באופן כללי ניתן לומר שהיחסים הכמותיים בין הצמחים בפורמולה צריכים לייצג הן את עוצמת פעילותם הטרומית והן את חשיבותם ביחס למקרה הספציפי, כמו גם את שאלת הנוכחות בפורמולה של צמחי מרפא נוספים העשויים לקדם או לעכב את פעילותם. הבה ונגדיר מספר עקרונות יסוד בהקשר זה.
 
על-פי העקרון הראשון, אם צמח מסוים הנו היחידי בפורמולה אשר לו מיוחסת פעילות מסוימת, נצטרך להשתמש בכמות גדולה יותר ממנו, עד כדי המינון המכסימלי שלו. אך במידה שבפורמולה קיימים צמחי מרפא נוספים בעלי פעילות רפואית חופפת פחות או יותר, ניתן יהיה להשתמש במינון נמוך יותר של כל אחד מהצמחים. לדוגמה: אם עלי שן הארי (Folia Taraxacum) הנם הצמח המשתן היחידי בפורמולה, נקצה כ-30%-40% מהפורמולה בעבורו, אך אם נשלב בפורמולה גם זרעי סלרי (Apium grav.) ניתן יהיה להקצות 25% מנפח הפורמולה לכל אחד מהם.
 
עקרון נוסף קובע שקיים יחס ישיר בין חומרת המחלה לבין מינון הצמח. ניתן להגדיר זאת בפשטות כך: ככל שהמצב חמור יותר, כך, וביחס ישר, נזדקק למינונים גבוהים יותר של הצמח. עם זאת, בטיפול במחלות רעלניות כרוניות דוגמת דלקות של העור, המפרקים ורקמת החיבור, אנו מתחילים תמיד במינון נמוך ביותר ומעלים אותו בהדרגה, על מנת שלא לגרום להחמרה בתסמינים ולאי-נוחות למטופל.
מובן שמינוני הצמחים נקבעים גם על פי גילו של המטופל, משקלו, רגישויות ידועות וגורמים נוספים רבים אשר אין זה המקום לדון בהם בעומק הדרוש.
 
כאן ראוי לציין שבמידה שחומרת המחלה רבה, אנו עשויים להעדיף צמח מהקטגוריה השלישית (החזקה ביותר) במינון ממוצע מאשר צמח מהקטגוריה הראשונה (החלשה ביותר) במינון גבוה.
 
אודות המחבר
גל מ. ראן (Cl.H, ND, MIHA, RH (AHG
חבר איגוד ההרבליסטים האמריקאי הרשמי ומראשוני העוסקים בישראל ברפואת צמחים קלינית מודרנית. בעל ניסיון קליני ואקדמי של מעל לעשרים וחמש שנה. משמש כמנהל מחלקת מחקר ופיתוח של חברת "ראן בוטניקלס".