0
משתמש קיים
שכחתי סיסמא

משתמש חדש, הירשם עכשיו:

החברים שלנו נהנים יותר!
להצטרפות למועדון החברים>>

הנמכר ביותר:

Activ-Curcumin
תכשיר צמחי ייחודי, פרי פיתוח חדשני, אשר הוגש לרישום כפטנט בארה"ב, המבוסס על טכנולוגיה בלעדית להעצמת הזמינות הביולוגית של הרכיב כורכומין.

אקטיב-כורכומין מחיר: 167₪ הוספה לסל

האקלים הפנימי | פרק II

 
 
פרק שני בסדרה המתעמקת בנבכי הרפואה היוונית המסורתית. הפרק סוקר את החלוקות השונות מהן משתקף אופיו של אדם ומצבי בריאותו.
 
כמו דברים רבים אחרים, ניתן לחלק גם את הרפואה היוונית-ערבית המסורתית לשני חלקים: עקרונות יסוד (תיאוריה) ויישום מעשי.
 עקרונות היסוד מורכבים מתופעות הטבע (naturals), הקובעות את אמות המידה על פיהן פועל גוף האדם ומהן נובעים גם מצבי החולי השונים המתוארים כמעין "סטיות תקן" מן הנורמה; מן התיאוריה המסבירה את אותן סטיות תקן ואת האמצעים הדרושים לתיקונן; ומן הידע המתאר את הסימנים הגופניים המייצגים את אופני הביטוי העיקריים של אותה סטייה מהנורמה, הגורמת לחוסר האיזון או למחלה. לתופעות הטבע, בתורן, שבעה היבטים שונים:
 
1. יסודות (Elements) 
2. ליחות (תמציות) (Humors) 
3. מזגים (Temperaments)
4. איברים (Organs) 
5. כוחות (Forces) 
6. פעולות (Actions) 
7. רוחות (Spirits)
 
באמצעות בחינת שבעת ההיבטים ניתן להעריך את האופן בו מתייחסת רפואה זו לנושא הבריאות והחולי.
 
היסודות
ארבעת היסודות (Elements) כוללים את האדמה והמים (הכבדים); את האש והאויר (הקלים). מבחינת איכותם, היסודות הכבדים הם שליליים, סבילים ונקביים, בעוד היסודות הקלים נחשבים חיוביים, פעילים וזכריים.
 
אדמה
היסוד הנמצא במרכז קיומנו. הוא נייח מטבעו, וכתוצאה מכבדותו היחסית נמשכים אליו כל שאר היסודות. האדמה היא קרה ויבשה מטבעה, ובאמצעותה מוחזקים חלקי הגוף השונים במקומם. המתאר החיצוני של הגוף נתמך אף הוא על-ידי האדמה.
 
מים
בטבע פועל יסוד זה כחיצוני ביחס לאדמה, אולם הוא פנימי ביחס לאויר. המים הם קרים ולחים (רטובים) מטבעם. הם נפוצים על נקלה ולובשים כל צורה אפשרית באופן ארעי. הלחות מגרשת את היובש ושולטת בו. היא מגנה על היובש מפני התפוררות, בעוד זה האחרון מווסת אותה ומונע התפשטות יתר שלה. לפיכך פועלים שני יסודות אלה, אדמה ומים, אהדדי, והם תלויים זה בזה.
 
אויר
זה נמצא בטבע מעל לאדמה והמים, אך מתחת לאש. איכותו חמה ולחה. תפקידו בטבע הוא לשוות לדברים איכות קלה, דקה ועדינה, ולאפשר להם לעלות לספירות גבוהות יותר. האויר הינו גם המדיום באמצעותו חודרת הנשימה (נשמה?) אל גופנו ומחיה אותו.
 
אש
גם זהו "חומר" הנמצא בטבע, והוא ממוקם גבוה מעל לשלושת היסודות האחרים. האש חמה ויבשה באיכותה ותפקידה הוא לתמצת, לזכך ולמזג. מיוחסת לה יכולת חדירה גבוהה, והיא נעה דרך יסוד האויר. ביכולתה לגבור על איכויותיהן הקרות של האדמה ושל המים, ובכך היא מסייעת בשמירת האיזון בין היסודות. לכל אחד מהיסודות משויכת ליחה או תמצית (Humor) תואמת בגוף האדם:
 
המרה השחורה - מתייחסת ליסוד האדמה
ליחה - או תמצית לבנה מתייחסת למים.
דם - או תמצית אדומה מתייחס ליסוד האויר. 
המרה הצהובה - מתייחסת ליסוד האש. לכל אחד מהיסודות והליחות (תמציות) התבטאויות מוגדרות בגוף האדם.
 
מרות, ליחות או תמציות
את תיאוריית ארבע התמציות (humors) הגה היפוקרטס, בעודו בוחן דוגמא של דם טרי. הוא קבע כי חלקו האדום של הדם הוא "התמצית האדומה" (דם); הליחה (Phlegm) היא חלקו הלבן המעורב בדם; הקצף הצהוב המצטבר בחלקו העליון של נוזל הדם הוא המרה הצהובה ואילו המשקע העכור המצטבר בתחתית הנוזל הינו המרה השחורה.
תיאוריה זו זכתה לקבל "טיפול המשך" מידי גלן, אשר טען כי כל המחלות מקורן בפיזור לא תקין של ליחות (תמציות) אלה. מאוחר יותר הוסיף איבן-סינא וטען כי ארבע התמציות הבסיסיות מקורן במזון שאנו אוכלים. הוא גרס גם כי כל ארבע התמציות מתממשות בכבד בכמויות וביחסים בהתאם לטבע המזון הנצרך ולדרגת השלמות של עיכולו.
תמצית הדם נוצרת ראשונה מהחלק האיכותי ביותר של המזון. תמצית הליחה נוצרת שנייה מרכיבי התזונה השניים באיכותם, בעוד המרה הצהובה נוצרת בשלב השלישי של העיכול מחומרים שאיכותם גסה עוד יותר. לבסוף, נוצרת המרה השחורה מרכיבי מזון שאיכותם היא הירודה ביותר. בכל אדם מתבלטת דומיננטיות של אחת התמציות, וה"טיפוס" שלו נקבע בהתאם.
על פי תורת הטיפוסים היוונית העתיקה, אדם בו שליטה המרה השחורה הוא הטיפוס המלנכולי (מלנכוליה= מרה שחורה); הטיפוס הפלגמטי הוא זה הנשלט על ידי הליחה (phlegm); בטיפוס הסאנגוויני (דמי) שליטה תמצית הדם והמרה הצהובה היא הדומיננטית בטיפוס הכולרי או מרתי.
 

האקלים הפנימי
ידועים תשעה סוגי מזג (Temperament) שונים. שמונה מתוכם מוגדרים לא יציבים או לא מאוזנים, ואילו אחד מוגדר יציב או מאוזן. מבין השמונה, ארבעה מוגדרים כיחידים (סינגולאריים): חם, קר, לח ויבש, וארבעה מורכבים: קר ויבש, קר ולח, חם ויבש וחם ולח. סוגי המזג השונים מבטאים, למעשה, את האיכות המתקיימת מתוך ההשפעה ההדדית של ארבע האיכויות הבסיסיות היוצרות את ארבעת היסודות.
קיימים ארבעה דפוסי חוסר איזון בסיסיים או אל-מזג (Intemperament): אל-מזג קר, אל-מזג חם, אל-מזג לח ואל-מזג יבש. אלה נמצאים במצב תמידי של שינוי, לדוגמא: אם כתוצאה מהשפעות החיים הופך המזג חם יתר על המידה - לשיטתנו אל-מזג חם, הוא עלול לייבש את נוזלי הגוף (לחות). דבר זה יוביל, בתורו, לאל-מזג יבש ולהיווצרותו של אל-מזג מורכב, חם ויבש.
יוצא מכך, כי קיימים גם ארבעה דפוסים מורכבים של אל-מזג. דפוסי האל-מזג (Intemperaments), או לענייננו מחלות, נמדדים ומוגדרים על פי סימנים חזותיים, ובאמצעות שיטות האבחון השונות המקובלות ברפואה היוונית-ערבית המסורתית, דוגמת אבחנה על פי הדופק והשתן.
 
 על פי רפואה עתיקה זו משפיעים ששה גורמים עיקריים על מצבו הבריאותי של האדם:
1. האויר אותו אנו נושמים
2. המזון והמשקה אותם אנו צורכים
3. דפוסי תנועה ומנוחה
4. דפוסי שינה וערות
5. דפוסי אכילה והתרוקנות
6. דפוסי חשיבה ורגש
- ואני ארשה לעצמי להוסיף, אם יסלחו לי קודמיי הנערצים:
7. איכות הקיום הרוּחי.
 
בכדי שיתקיים מצב של בריאות מספקת חייבים ששת הגורמים (או שבעת - תחליטו בעצמכם), להתקיים באופן מתואם ומאוזן מבחינה כמותית ואיכותית, כמו גם מבחינת התזמון ביניהם. כאשר אחד או יותר מבין הגורמים מופרע מעבר לדרגה מוגדרת, או אז תופיע מה שאנו מכנים "מחלה". למעט מחלות תורשתיות אורגניות, נכויות מולדות ותאונות טראומתיות, השינויים ביחסי הגומלין בין התמציות השונות הנגרמים כתוצאה מהשפעתם של הגורמים הנזכרים, הם האחראיים להופעת המחלות.
 
להיות מדבר, להיות קרחון
הגורמים להופעת ארבעת דפוסי האל-מזג הראשוניים ואופני הביטוי שלהם:
 
חום
הגורמים העיקריים כוללים: חשיפה מופרזת לחום ישיר דוגמת חום השמש או אש חזקה; פעילות גופנית מופרזת; ביטוי רגשי מופרז דוגמת כעס עודף; צריכה עודפת של מאכלים ומשקאות בעלי טבע חם, דוגמת פלפל חריף ואלכוהול.
הסימנים השכיחים של חום עודף כוללים, בין השאר: אי סבילות לחום, צמא מוגבר, טעם מר בפה, דופק מהיר ונטייה לפיתוח מצבים דלקתיים.
 
קור
הגורמים העיקריים כוללים: חשיפה ישירה לאקלים קר; צריכה מופרזת של מאכלים ומשקאות בעלי טבע קר, דוגמת ירקות חיים ומשקאות צוננים; צריכת חומרים הפוגמים בחום הפנימי, דוגמת חשיש ותרופות שונות; הצטברות של פסולת מטבולית ה"מעיקה" על הבעירה הפנימית.
הסימנים השכיחים של קור עודף כוללים, בין השאר: אי סבילות לקור, חולשה עיכולית, תשוקה פחותה למשקאות קרים והחמרת התסמינים בתקופת החורף.
 
לחות
הגורמים העיקריים כוללים: חשיפה מופרזת למים ולתנאי לחות; צריכה מוגזמת של מאכלים בעלי טבע לח, דוגמת דגים ומוצרי חלב; צריכה מופרזת של מזונות ומשקאות ככלל; עודף רגשי האופייני לאורח חיים נהנתני ולחלשי האופי.
הסימנים השכיחים של לחות עודפת דומים לאלה האופייניים לקור עודף, בתוספת: צבירת נוזלים ונפיחות, הפרשה ליחתית עודפת ונטייה לשלשולים.
 
יובש
הגורמים העיקריים כוללים: חשיפה ישירה לרוחות ומחייה בתנאי אקלים יבש; צריכה מופרזת של מזונות מייבשים, דוגמת חומץ ומלח; פעילות גופנית מופרזת.
הסימנים השכיחים של יובש עודף כוללים בין השאר: אי סבילות לאקלים יבש, יובש של העור, השיער או הקרומים הריריים, הפרעות שינה ודפוס של החמרה בתסמינים בתקופת הסתיו.
 
אודות המחבר
גל מ. ראן (Cl.H, ND, MIHA, RH (AHG
חבר איגוד ההרבליסטים האמריקאי הרשמי ומראשוני העוסקים בישראל ברפואת צמחים קלינית מודרנית. בעל ניסיון קליני ואקדמי של מעל לעשרים וחמש שנה. משמש כמנהל מחלקת מחקר ופיתוח של חברת "ראן בוטניקלס".

אש
גם זהו "חומר" הנמצא בטבע, והוא ממוקם גבוה מעל לשלושת היסודות האחרים. האש חמה ויבשה באיכותה ותפקידה הוא לתמצת, לזכך ולמזג. מיוחסת לה יכולת חדירה גבוהה, והיא נעה דרך יסוד האויר. ביכולתה לגבור על איכויותיהן הקרות של האדמה ושל המים, ובכך היא מסייעת בשמירת האיזון בין היסודות. לכל אחד מהיסודות משויכת ליחה או תמצית (Humor) תואמת בגוף האדם:

המרה השחורה מתייחסת ליסוד האדמה. ליחה או תמצית לבנה מתייחסת למים. דם או תמצית אדומה מתייחס ליסוד האויר. המרה הצהובה מתייחסת ליסוד האש. לכל אחד מהיסודות והליחות (תמציות) התבטאויות מוגדרות בגוף האדם.

מרות, ליחות או תמציות

את תיאוריית ארבע התמציות (humors) הגה היפוקרטס, בעודו בוחן דוגמא של דם טרי. הוא קבע כי חלקו האדום של הדם הוא "התמצית האדומה" (דם); הליחה (Phlegm) היא חלקו הלבן המעורב בדם; הקצף הצהוב המצטבר בחלקו העליון של נוזל הדם הוא המרה הצהובה ואילו המשקע העכור המצטבר בתחתית הנוזל הינו המרה השחורה.

תיאוריה זו זכתה לקבל "טיפול המשך" מידי גלן, אשר טען כי כל המחלות מקורן בפיזור לא תקין של ליחות (תמציות) אלה. מאוחר יותר הוסיף איבן-סינא וטען כי ארבע התמציות הבסיסיות מקורן במזון שאנו אוכלים. הוא גרס גם כי כל ארבע התמציות מתממשות בכבד בכמויות וביחסים בהתאם לטבע המזון הנצרך ולדרגת השלמות של עיכולו.

תמצית הדם נוצרת ראשונה מהחלק האיכותי ביותר של המזון. תמצית הליחה נוצרת שנייה מרכיבי התזונה השניים באיכותם, בעוד המרה הצהובה נוצרת בשלב השלישי של העיכול מחומרים שאיכותם גסה עוד יותר. לבסוף, נוצרת המרה השחורה מרכיבי מזון שאיכותם היא הירודה ביותר. בכל אדם מתבלטת דומיננטיות של אחת התמציות, וה"טיפוס" שלו נקבע בהתאם.

על פי תורת הטיפוסים היוונית העתיקה, אדם בו שליטה המרה השחורה הוא הטיפוס המלנכולי (מלנכוליה= מרה שחורה); הטיפוס הפלגמטי הוא זה הנשלט על ידי הליחה (phlegm); בטיפוס הסאנגוויני (דמי) שליטה תמצית הדם והמרה הצהובה היא הדומיננטית בטיפוס הכולרי או מרתי.

האקלים הפנימי

ידועים תשעה סוגי מזג (Temperament) שונים. שמונה מתוכם מוגדרים לא יציבים או לא מאוזנים, ואילו אחד מוגדר יציב או מאוזן. מבין השמונה, ארבעה מוגדרים כיחידים (סינגולאריים): חם, קר, לח ויבש, וארבעה מורכבים: קר ויבש, קר ולח, חם ויבש וחם ולח. סוגי המזג השונים מבטאים, למעשה, את האיכות המתקיימת מתוך ההשפעה ההדדית של ארבע האיכויות הבסיסיות היוצרות את ארבעת היסודות.

קיימים ארבעה דפוסי חוסר איזון בסיסיים או אל-מזג (Intemperament): אל-מזג קר, אל-מזג חם, אל-מזג לח ואל-מזג יבש. אלה נמצאים במצב תמידי של שינוי, לדוגמא: אם כתוצאה מהשפעות החיים הופך המזג חם יתר על המידה - לשיטתנו אל-מזג חם, הוא עלול לייבש את נוזלי הגוף (לחות). דבר זה יוביל, בתורו, לאל-מזג יבש ולהיווצרותו של אל-מזג מורכב, חם ויבש.

יוצא מכך, כי קיימים גם ארבעה דפוסים מורכבים של אל-מזג. דפוסי האל-מזג (Intemperaments), או לענייננו מחלות, נמדדים ומוגדרים על פי סימנים חזותיים, ובאמצעות שיטות האבחון השונות המקובלות ברפואה היוונית-ערבית המסורתית, דוגמת אבחנה על פי הדופק והשתן.

על פי רפואה עתיקה זו משפיעים ששה גורמים עיקריים על מצבו הבריאותי של האדם:

1. האויר אותו אנו נושמים
2. המזון והמשקה אותם אנו צורכים
3. דפוסי תנועה ומנוחה
4. דפוסי שינה וערות
5. דפוסי אכילה והתרוקנות
6. דפוסי חשיבה ורגש
- ואני ארשה לעצמי להוסיף, אם יסלחו לי קודמיי הנערצים:
7. איכות הקיום הרוּחי.

בכדי שיתקיים מצב של בריאות מספקת חייבים ששת הגורמים (או שבעת - תחליטו בעצמכם), להתקיים באופן מתואם ומאוזן מבחינה כמותית ואיכותית, כמו גם מבחינת התזמון ביניהם. כאשר אחד או יותר מבין הגורמים מופרע מעבר לדרגה מוגדרת, או אז תופיע מה שאנו מכנים "מחלה". למעט מחלות תורשתיות אורגניות, נכויות מולדות ותאונות טראומתיות, השינויים ביחסי הגומלין בין התמציות השונות הנגרמים כתוצאה מהשפעתם של הגורמים הנזכרים, הם האחראיים להופעת המחלות.

להיות מדבר, להיות קרחון

הגורמים להופעת ארבעת דפוסי האל-מזג הראשוניים ואופני הביטוי שלהם:

חום
הגורמים העיקריים כוללים: חשיפה מופרזת לחום ישיר דוגמת חום השמש או אש חזקה; פעילות גופנית מופרזת; ביטוי רגשי מופרז דוגמת כעס עודף; צריכה עודפת של מאכלים ומשקאות בעלי טבע חם, דוגמת פלפל חריף ואלכוהול.
הסימנים השכיחים של חום עודף כוללים, בין השאר: אי סבילות לחום, צמא מוגבר, טעם מר בפה, דופק מהיר ונטייה לפיתוח מצבים דלקתיים.

קור
הגורמים העיקריים כוללים: חשיפה ישירה לאקלים קר; צריכה מופרזת של מאכלים ומשקאות בעלי טבע קר, דוגמת ירקות חיים ומשקאות צוננים; צריכת חומרים הפוגמים בחום הפנימי, דוגמת חשיש ותרופות שונות; הצטברות של פסולת מטבולית ה"מעיקה" על הבעירה הפנימית.
הסימנים השכיחים של קור עודף כוללים, בין השאר: אי סבילות לקור, חולשה עיכולית, תשוקה פחותה למשקאות קרים והחמרת התסמינים בתקופת החורף.

לחות
הגורמים העיקריים כוללים: חשיפה מופרזת למים ולתנאי לחות; צריכה מוגזמת של מאכלים בעלי טבע לח, דוגמת דגים ומוצרי חלב; צריכה מופרזת של מזונות ומשקאות ככלל; עודף רגשי האופייני לאורח חיים נהנתני ולחלשי האופי.
הסימנים השכיחים של לחות עודפת דומים לאלה האופייניים לקור עודף, בתוספת: צבירת נוזלים ונפיחות, הפרשה ליחתית עודפת ונטייה לשלשולים.

יובש
הגורמים העיקריים כוללים: חשיפה ישירה לרוחות ומחייה בתנאי אקלים יבש; צריכה מופרזת של מזונות מייבשים, דוגמת חומץ ומלח; פעילות גופנית מופרזת.
הסימנים השכיחים של יובש עודף כוללים בין השאר: אי סבילות לאקלים יבש, יובש של העור, השיער או הקרומים הריריים, הפרעות שינה ודפוס של החמרה בתסמינים בתקופת הסתיו.

 


המאמר הופיע לראשונה ב"קול הצמחים", ביטאון העמותה הישראלית לצמחי מרפא, גיליון מס.9.

 

אש
גם זהו "חומר" הנמצא בטבע, והוא ממוקם גבוה מעל לשלושת היסודות האחרים. האש חמה ויבשה באיכותה ותפקידה הוא לתמצת, לזכך ולמזג. מיוחסת לה יכולת חדירה גבוהה, והיא נעה דרך יסוד האויר. ביכולתה לגבור על איכויותיהן הקרות של האדמה ושל המים, ובכך היא מסייעת בשמירת האיזון בין היסודות. לכל אחד מהיסודות משויכת ליחה או תמצית (Humor) תואמת בגוף האדם:

המרה השחורה מתייחסת ליסוד האדמה. ליחה או תמצית לבנה מתייחסת למים. דם או תמצית אדומה מתייחס ליסוד האויר. המרה הצהובה מתייחסת ליסוד האש. לכל אחד מהיסודות והליחות (תמציות) התבטאויות מוגדרות בגוף האדם.

מרות, ליחות או תמציות

את תיאוריית ארבע התמציות (humors) הגה היפוקרטס, בעודו בוחן דוגמא של דם טרי. הוא קבע כי חלקו האדום של הדם הוא "התמצית האדומה" (דם); הליחה (Phlegm) היא חלקו הלבן המעורב בדם; הקצף הצהוב המצטבר בחלקו העליון של נוזל הדם הוא המרה הצהובה ואילו המשקע העכור המצטבר בתחתית הנוזל הינו המרה השחורה.

תיאוריה זו זכתה לקבל "טיפול המשך" מידי גלן, אשר טען כי כל המחלות מקורן בפיזור לא תקין של ליחות (תמציות) אלה. מאוחר יותר הוסיף איבן-סינא וטען כי ארבע התמציות הבסיסיות מקורן במזון שאנו אוכלים. הוא גרס גם כי כל ארבע התמציות מתממשות בכבד בכמויות וביחסים בהתאם לטבע המזון הנצרך ולדרגת השלמות של עיכולו.

תמצית הדם נוצרת ראשונה מהחלק האיכותי ביותר של המזון. תמצית הליחה נוצרת שנייה מרכיבי התזונה השניים באיכותם, בעוד המרה הצהובה נוצרת בשלב השלישי של העיכול מחומרים שאיכותם גסה עוד יותר. לבסוף, נוצרת המרה השחורה מרכיבי מזון שאיכותם היא הירודה ביותר. בכל אדם מתבלטת דומיננטיות של אחת התמציות, וה"טיפוס" שלו נקבע בהתאם.

על פי תורת הטיפוסים היוונית העתיקה, אדם בו שליטה המרה השחורה הוא הטיפוס המלנכולי (מלנכוליה= מרה שחורה); הטיפוס הפלגמטי הוא זה הנשלט על ידי הליחה (phlegm); בטיפוס הסאנגוויני (דמי) שליטה תמצית הדם והמרה הצהובה היא הדומיננטית בטיפוס הכולרי או מרתי.

האקלים הפנימי

ידועים תשעה סוגי מזג (Temperament) שונים. שמונה מתוכם מוגדרים לא יציבים או לא מאוזנים, ואילו אחד מוגדר יציב או מאוזן. מבין השמונה, ארבעה מוגדרים כיחידים (סינגולאריים): חם, קר, לח ויבש, וארבעה מורכבים: קר ויבש, קר ולח, חם ויבש וחם ולח. סוגי המזג השונים מבטאים, למעשה, את האיכות המתקיימת מתוך ההשפעה ההדדית של ארבע האיכויות הבסיסיות היוצרות את ארבעת היסודות.

קיימים ארבעה דפוסי חוסר איזון בסיסיים או אל-מזג (Intemperament): אל-מזג קר, אל-מזג חם, אל-מזג לח ואל-מזג יבש. אלה נמצאים במצב תמידי של שינוי, לדוגמא: אם כתוצאה מהשפעות החיים הופך המזג חם יתר על המידה - לשיטתנו אל-מזג חם, הוא עלול לייבש את נוזלי הגוף (לחות). דבר זה יוביל, בתורו, לאל-מזג יבש ולהיווצרותו של אל-מזג מורכב, חם ויבש.

יוצא מכך, כי קיימים גם ארבעה דפוסים מורכבים של אל-מזג. דפוסי האל-מזג (Intemperaments), או לענייננו מחלות, נמדדים ומוגדרים על פי סימנים חזותיים, ובאמצעות שיטות האבחון השונות המקובלות ברפואה היוונית-ערבית המסורתית, דוגמת אבחנה על פי הדופק והשתן.

על פי רפואה עתיקה זו משפיעים ששה גורמים עיקריים על מצבו הבריאותי של האדם:

1. האויר אותו אנו נושמים
2. המזון והמשקה אותם אנו צורכים
3. דפוסי תנועה ומנוחה
4. דפוסי שינה וערות
5. דפוסי אכילה והתרוקנות
6. דפוסי חשיבה ורגש
- ואני ארשה לעצמי להוסיף, אם יסלחו לי קודמיי הנערצים:
7. איכות הקיום הרוּחי.

בכדי שיתקיים מצב של בריאות מספקת חייבים ששת הגורמים (או שבעת - תחליטו בעצמכם), להתקיים באופן מתואם ומאוזן מבחינה כמותית ואיכותית, כמו גם מבחינת התזמון ביניהם. כאשר אחד או יותר מבין הגורמים מופרע מעבר לדרגה מוגדרת, או אז תופיע מה שאנו מכנים "מחלה". למעט מחלות תורשתיות אורגניות, נכויות מולדות ותאונות טראומתיות, השינויים ביחסי הגומלין בין התמציות השונות הנגרמים כתוצאה מהשפעתם של הגורמים הנזכרים, הם האחראיים להופעת המחלות.

להיות מדבר, להיות קרחון

הגורמים להופעת ארבעת דפוסי האל-מזג הראשוניים ואופני הביטוי שלהם:

חום
הגורמים העיקריים כוללים: חשיפה מופרזת לחום ישיר דוגמת חום השמש או אש חזקה; פעילות גופנית מופרזת; ביטוי רגשי מופרז דוגמת כעס עודף; צריכה עודפת של מאכלים ומשקאות בעלי טבע חם, דוגמת פלפל חריף ואלכוהול.
הסימנים השכיחים של חום עודף כוללים, בין השאר: אי סבילות לחום, צמא מוגבר, טעם מר בפה, דופק מהיר ונטייה לפיתוח מצבים דלקתיים.

קור
הגורמים העיקריים כוללים: חשיפה ישירה לאקלים קר; צריכה מופרזת של מאכלים ומשקאות בעלי טבע קר, דוגמת ירקות חיים ומשקאות צוננים; צריכת חומרים הפוגמים בחום הפנימי, דוגמת חשיש ותרופות שונות; הצטברות של פסולת מטבולית ה"מעיקה" על הבעירה הפנימית.
הסימנים השכיחים של קור עודף כוללים, בין השאר: אי סבילות לקור, חולשה עיכולית, תשוקה פחותה למשקאות קרים והחמרת התסמינים בתקופת החורף.

לחות
הגורמים העיקריים כוללים: חשיפה מופרזת למים ולתנאי לחות; צריכה מוגזמת של מאכלים בעלי טבע לח, דוגמת דגים ומוצרי חלב; צריכה מופרזת של מזונות ומשקאות ככלל; עודף רגשי האופייני לאורח חיים נהנתני ולחלשי האופי.
הסימנים השכיחים של לחות עודפת דומים לאלה האופייניים לקור עודף, בתוספת: צבירת נוזלים ונפיחות, הפרשה ליחתית עודפת ונטייה לשלשולים.

יובש
הגורמים העיקריים כוללים: חשיפה ישירה לרוחות ומחייה בתנאי אקלים יבש; צריכה מופרזת של מזונות מייבשים, דוגמת חומץ ומלח; פעילות גופנית מופרזת.
הסימנים השכיחים של יובש עודף כוללים בין השאר: אי סבילות לאקלים יבש, יובש של העור, השיער או הקרומים הריריים, הפרעות שינה ודפוס של החמרה בתסמינים בתקופת הסתיו.

 


המאמר הופיע לראשונה ב"קול הצמחים", ביטאון העמותה הישראלית לצמחי מרפא, גיליון מס.9.