זהו עץ שיחי ממשפחת היערתיים המתנשא לגובה של 5-6 מטר. הוא גדל בר באירופה ופריחתו מבשרת שם את תחילת הקיץ. הבשלת פירותיו מסמלת באירופה את תחילת הסתיו. הסמבוק התאזרח במקומות רבים בעולם, לרוב באזורים ממוזגים וסוב-טרופיים. קליפת העץ צבעה חום/אפרפר, הפרחים קטנים וערוכים כסוכך, צבעם לבן/קרם ולהם ארומה מתקתקה. הפרי הינו ענבה בת 3-5 זרעים, צבעו שחור/ארגמני וטעמו מתוק/חמצמץ. מקור השם סמבוק בשפה היוונית. גזעו הקשה של העץ שימש ביוון לבניית הסמבוקה, כלי נגינה נפוץ אצל היוונים והרומאים. הסמבוק סימל אצל הקדמונים את הצער והמוות משום שלפי המסורת מעץ זה הכינו את הצלב. לעץ הקשרים פולקלוריסטיים עשירים; נכתבו אודותיו שירים, סיפורים ואגדות ונקשרו סביבו אמונות רבות. שימושים תעשייתיים ורפואיים של הצמח ידועים אף הם מזה אלפי שנים. מחלקיו השונים של העץ נהגו להפיק צבעים, מהפירות נהגו להפיק יין ששימש כתרופה כנגד הצטננות, אמירי העץ שימשו להפקת סם משלשל, קליפת הגזע כמשתן, מיצוי העלים שימש כקוטל חרקים ועוד. לצמח גם שימושים רבים בתעשיית הקוסמטיקה הטבעית.
ברפואת הצמחים המודרנית מוגדר הסמבוק כצמח עדין ונטול רעילות, המתאים לשימוש לפרקי זמן ממושכים ואף בילדים.

חלקי הצמח בשימוש רפואי
פרחים, פירות.

השפעה ידועה בספרות המקצועית
אנטי-ויראלי, מייזע, ממריץ/משפעל חיסון, מפחית ליחה, משלשל עדין, משתן מטבולי, מתמיר (אלטרטיבי), נוגד אלרגיה.

שימושים מקובלים עיקריים
זיהומים ודלקות במערכת הנשימה העליונה, חום גבוה, שפעת והצטננות.

שימושים מקובלים משניים
אלרגיות, אסטמה, ברונכיטיס (אקוטי), נזלת, סינוסיטיס, קדחת השחת.

בטיחות וזהירות
לא ידועות תופעות לוואי או התוויות נגד בשימוש במינונים רפואיים של פרחי הצמח. ניתן גם להשתמש בפירות בשלים של הצמח; מינון יתר עלול לגרום בחילה, שלשול והשתנה מרובה; שימוש בחלקים אחרים של הצמח (פירות שאינם בשלים, זרעים, קליפה או עלים) עלול לגרום בחילות, הקאות, כאבי בטן ושלשולים, על שום הגליקוזיד הציאנוגנטי Sambunigrin הנמצא בחלקים אלה של הצמח; יש לנקוט זהירות בשילוב הצמח עם תרופות ממשפחת הברביטוראטים, עקב הגברה של פעילות תרופות אלו, המתבטאת בקיצור זמן תחילת ההשפעה ובהארכת זמן השינה המושרה.
הריון: לא ידועה רעילות שנגרמה משימוש בצמח בקרב מספר מוגבל של נשים. לא נערכו מחקרים בבעלי חיים.
הנקה: הצמח אפשרי לשימוש במהלך תקופה זו.

אופני שימוש ומינונים
טינקטורה: 1:3, 45% אלכוהול, 4-2 מ"ל TID.
חליטה: 5-2.5 גרם TID.
כחלק מפורמולה: 30%- 25%.

מונוגרף זה נכתב ונערך על ידי גל מ. ראן RH(AHG), MIHA
וכל זכויות היוצרים בו שייכות למחבר

איכויות
מתקתק, מריר, ניטרלי עם אפקט משני מקרר, יבש.

השפעה רפואית
מסלק רוח חום\קור, מסלק ליחה ופותח את הסינוסים.
- רוח חום: כאב גרון, חום גבוה, חוסר שקט, נזלת צמיגה, סינוסיטיס.
- רוח קור: נזלת דלילה ומימית, צמרמורות, חום מתון.

מסלק חום, לחות ורעילות.
- חום ולחות במחמם תחתון: קשיים במתן שתן, זיהומים בדרכי השתן.
- חום ורעילות בעור: פצעים, מורסות ופרונקלים, אבצסים, כיבים.
תרכובות פנוליות:
- פנולים פשוטים: chlorogenic acid, caffeic acid, ferulic acid, p-coumaric acid
- טאנינים: tannic acid
- תרכובות פלבונואידיות (עד 3%): rutin, kaempferol, quercetin, isiquercetin
תרכובות איזופרנואידיות:
- טריטרפנים: ursolic acid, oleanolic acid, alpha & beta- amyrin, lupeol
- סטרולים
גליקוזידים ציאנוגנטיים: sambunigroside
חומרים מוצילגניים (רירה): mucilage
תרכובות פוליסכרידיות: פקטין
חומצות אורגניות: linoleic acid, linolenic acid, palmitic acid
ויטמינים: כולין
מינרלים (8%-9%): בעיקר אשלגן.

פרחי הצמח מכילים שמן נדיף (0.14-0.3%) הכולל מגוון תרכובות פיטוכימיות.
ניסוי קליני שנערך על ידי צוות מחקר ישראלי בנורבגיה (2004)
בדק את ההשפעה של סירופ מהצמח על 60 משתתפים, בגילאי 18-54, אשר הציגו סימפטומים של שפעת במשך לא יותר מ-48 שעות. הניסוי נערך בתנאי סימיון כפול, בוקר בפלסבו וחלוקת המשתתפים לקבוצות הייתה אקראית. המטופלים קיבלו 15 מ"ל של הסירופ, 4 פעמים ביום למשך חמישה ימים ותיעדו את הסימפטומים על פי קנה מידה מסוים. התוצאות הראו כי הסימפטומים בקרב קבוצת המחקר הוקלו 4 ימים מוקדם יותר מאשר בקבוצת הביקורת וכן כי השימוש בתרופות
היה נמוך יותר משמעותית בקבוצת המחקר.1

מחקר אמריקאי (2006) מצא כי תמצית מפרחי הצמח הציגה פעילות נוגדת דלקת שנגרמה בעקבות פעילות של גורמים המובילים למחלת מיסב השן (Periodontitis) בתנאי מעבדה. מנגנון הפעולה שיוחס לתמצית הוא בלימת הפעילות של גורם השעתוק NF-kappaB ושל האנזים Phosphatidylinositol 3-kinase המעודדים תגובה דלקתית. החוקרים הסיקו כי התמצית עשויה לשמש במניעה של מחלת מיסב השן בבני אדם.2
1. J Int Med Res. 2004 Mar-Apr;32(2):132-40.
2. J Periodontol. 2006 Feb;77(2):271-9.