מוצאו של הצמח בבריטניה והוא נפוץ ברוב ארצות אירופה. הוא גדל בר גם בישראל.ברפואת הצמחים המודרנית נחשב המרוביון לצמח עדין, המותווה בעיקר לטיפול בבעיות אקוטיות וכרוניות של מערכת הנשימה.

חלקי הצמח בשימוש רפואי
עלווה.

השפעה ידועה בספרות המקצועית
מכייח ארומתי, ממריץ/מניע, מקדם/מסדיר מחזור חודשי, נוגד עווית (מערכת נשימה).

שימושים מקובלים עיקריים
ברונכיטיס (אקוטי), ברונכיטיס (כרוני), שעלת.

שימושים מקובלים משניים
חוסר תיאבון (אנורקסיה), כאבים ודלקות בגרון, נזלת, סינוסיטיס, קשיי עיכול עם גזים.

בטיחות וזהירות
לא ידועות תופעות לוואי או התוויות נגד של הצמח; ממחקר אשר נערך בצפרדעים עולה כי מינון יתר עלול לגרום להפרעות בקצב הלב. אין למחקר זה סימוכין נוספים. כמו כן עלול מינון יתר לגרום לשלשול.
הריון: לא ידוע על נזק או רעילות עקב שימוש בצמח בתקופה זו.
הנקה: הצמח מתאים לשימוש בהנקה.

אופני שימוש ומינונים
טינקטורה: 1:3 45% אלכוהול 4-2 מ"ל TID.
חליטה: 4-2 גרם TID.
כחלק מפורמולה: 30%-20%

מונוגרף זה נכתב ונערך על ידי גל מ. ראן RH(AHG), MIHA
וכל זכויות היוצרים בו שייכות למחבר

איכויות
מריר, פיקנטי, קריר/חמים, יבש.

השפעה רפואית
מסלק ליחת חום, מסלק רוח חמה ומיטיב עם הגרון:
- רוח חום: כאב גרון, נזלת צמיגה, חום, צרידות, סינוסיטיס.
- ליחת חום בריאות: קוצר נשימה, שיעול, ליחה צהובה וצמיגה, ברונכיטיס.

מניע את צ'י הלב:
- תקיעות צ'י הלב: עצבנות, פלפיטציות, אי שקט.

מניע צ'י הקיבה והכבד:
- תקיעות צ'י בקיבה ובכבד: הפרעות עיכול, חוסר תיאבון, כאבי בטן, תסמונת המעי הרגיז.

מניע צ'י הרחם:
- תקיעות צ'י הרחם: תסמונת קדם וסתית, וסת מאחר, אל וסת.
תרכובות פנוליות:
- פנולים פשוטים: caffeic acid, gallic acid
- טאנינים: tannic acid, tannins
- תרכובות פלבונואידיות: apigenin, quercetin, luteolin, luteolin glycoside
תרכובות איזופרנואידיות:
- מונוטרפנים: limonene, alpha-pinene
- דיטרפנים: marrubiin (0.3-1.0%), premarrubiin, marrubenol, marrubiol
- טריטרפנים: ursolic acid
- סטרולים: beta-sitosterol
אלקלואידים: betonicine
שרפים ואולאורזינים.
חומרים מוצילגניים (רירה).
תרכובות פוליסכרידיות: פקטין.
ויטמינים: ויטמין C, כולין.

הצמח מכיל שמן נדיף הכולל מגוון תרכובות פיטוכימיות.
מחקר קנדי (2006) מצא כי תמציות מימיות מהצמח גורמות לעיכוב תהליך החמצון של כולסטרול מסוג LDL. על ידי כך הן עשויות למנוע התפתחות של מחלות לב-ריאה. ככל הנראה התכונות נוגדות החמצון של מרכיבים מהצמח הן שאחראיות לפעילות זו, כמו גם לשיפור היכולות נוגדות-הטרשת של כולסטרול מסוג HDL.1

מחקר ברזילאי (2006) הראה כי מרכיב פעיל מהצמח, בשם marrubiin, הינו בעל יכולת עיכוב ספציפית על גורמים פרו-דלקתיים המובילים להופעת בצקת באוזניים של עכברים.2

מחקר קודם של קבוצת המחקר הברזילאית (2005) מצא כי מרכיב פעיל נוסף מהצמח, בשם Marrubiinic acid, הציגה פעילות נוגדת כאב בעכברים.3

ניסוי קליני נערך במקסיקו (2004) במטרה לבדוק השפעה של שני צמחים, ביניהם Marrubium vulgare, על חולים בסוכרת מסוג 2 שאינם מגיבים לטיפול קונבנציונלי. בניסוי נמצא כי הצמח השפיע בעיקר על רמות השומנים בדם של החולים. הניסוי כלל 43 בני אדם והתקיים בתנאי סמיון כפול, היה אקראי אך לא כלל קבוצת ביקורת. המטופלים צרכו, בנוסף לטיפול התרופתי, חליטות מהעלים היבשים של הצמח למשך 21 יום ובסוף הניסוי השוו את רמות הגלוקוז והשומנים בדם למצב שלפני הניסוי. בקרב 21 המטופלים שצרכו את הצמח חלה ירידה זניחה של 0.64% ברמות הגלוקוז בדם, אך ירידה משמעותית יותר חלה ברמות הכולסטרול והטריגליצרידים, 4.16% ו- 5.78% בהתאמה.4

מחקר מרוקני (2004) בדק את ההשפעה של תמצית מימית מהצמח על חולדות שסבלו מיתר לחץ דם. המחקר ערך 10 שבועות ובסופו נמצא כי הטיפול בצמח גרם לירידה בלחץ הדם הסיסטולי וכו להשפעה נוגדת היפרטרופיה (antihypertrophic) של אב העורקים.5
1. Life Sci. 2006 Dec 14;80(2):105-12.
2. J Ethnopharmacol. 2006 Dec 6;108(3):379-84.
3. Farmaco. 2005 Apr;60(4):321-6.
4. Phytomedicine. 2004 Nov;11(7-8):561-6.
5. Clin Exp Hypertens. 2004 Aug;26(6):465-74.