מאמר רביעי בסדרה. והפעם: כיצד מיושמים בפועל העקרונות שנסקרו בהרחבה בפרקים הקודמים. כיצד מכינים טינקטורות וכמוסות, משך הטיפול והבחירות הנעשות במהלכו.
ניגש עתה להדגמה של העקרונות אותם הגדרנו במאמרים הקודמים, ולשם כך ניקח פורמולה "רגילה" וניישם עליה את אשר נאמר.
הכנת פורמולות מתמציות אלכוהוליות (טינקטורות)
30% – Tinc. Herba Ganoderma lucidum 1:3
20% – Tinc. Flos. Crataegus spp. 1:3
20% – Tinc. Herba Leonurus cardiaca 1:3
30% – Tinc. Semen Apium grav. 1:3
• מינון: 5-10 מ"ל TID.
ביאור:
ראשית נפנה לאופן כתיבת הפורמולה:
אנו מציינים תחילה את מהות החומר: במקרה זה טינקטורה, או בקיצור .Tinc. לאחר מכן נציין את חלק הצמח בשימוש, אחריו את שם הצמח, את הסוג והמין, את ריכוז הטינקטורה ולבסוף את היחס באחוזים של הצמח כחלק מהפורמולה.
יש לציין כמובן שבפורמולה יש תמיד 100%, כך שאם אנו מכינים 100 מ"ל, 30% הנם 30 מ"ל, בעוד שאם נכין 1 ליטר, 30% הנם 300 מ"ל, וכן הלאה. בתחתית הפורמולה אנו מציינים את המינון אותו יש ליטול.
על מנת להקל על איש המקצוע, יהיה זה הרופא, המטפל או הרוקח, בפורמולות מעין אלה המוצגות כאן אנו עושים מאמץ ניכר להמעיט ככל האפשר בשינויים הנוגעים לכתיבת הפורמולה. לכן, הריכוזים של הטינקטורות קבועים בדרך-כלל על 1:3 או 1:4, עם מעט יוצאים מהכלל. כך גם באשר למינון, העומד על 5-10 מ"ל 3 פעמים ביום (TID). באופן זה משתנים בין פורמולה אחת למשנה רק היחסים הכמותיים, באחוזים, בין הצמחים השונים בפורמולה.
הבה ונשוב עתה אל הפורמולה שלנו. כאן אנו מוצאים את הצמח גנודרמה (Ganoderma lucidum), הנחשב לאדפטוגן: צמח המסייע בשיפור העמידות בפני גורמי דחק חיצוניים ופנימיים. לגנודרמה מיוחסת השפעה ממתנת על לחץ הדם וזהו הצמח היחידי בפורמולה המספק פונקציה זו משום כך ועל שום עוצמת פעילותו המתונה, הוא יימצא בפורמולה במינון גבוה יחסית.
לאחר מכן יש לנו מעין "יחידה פונקציונאלית קרדיו-וסקולרית" הכוללת את העוזרר – .Crataegus sppואת זנב האריה Leonurus cardiaca. לשני אלה פעילות רפואית דומה במידה ידועה, אשר כוללת את הרגעת הלב, הרחבת כלי-הדם והשפעה מרגיעה כללית על מערכת העצבים. מכיוון שכך, וגם עקב היותם בעלי עוצמת פעילות בינונית, נסתפק ב- 20% מכל אחד מהם.
"סוגר" את הפורמולה הצמח .Apium grav, שהנו משתן נפח היעיל בטיפול בלחץ דם גבוה. גם הפעם, מכיוון שזהו הצמח היחידי בפורמולה בעל פעילות ספציפית זו, הרי ריכוזו בפורמולה יהיה גבוה, למרות העובדה שגם הוא בעל עוצמת פעילות בינונית כמו שני קודמיו.
לעתים עשויה פורמולה לכלול מספר צמחי מרפא בעלי פעילות דומה, אך דרגות עוצמות פעילות שונות, לדוגמא:
10% – Tinc. Radix Phytolacca decandra 1:3
20% – Tinc. Radix Stilingea silvatica 1:3
40% – Tinc. Herba Galium aparine 1:3
20% – Ext. Glycyrrhiza glabra 1:1
10% – Tinc. Zingiber officinalis 1:2
• מינון: 5-10 מ"ל TID.
ביאור:
זוהי פורמולה "לימפטית" המיועדת לניקוז מערכת הלימפה ולטיפול במצבים רעלניים כרוניים. פיטולקה הינה הצמח החזק ביותר ושייך לקטגוריה השלישית של עוצמת הפעילות. Stilingea שייכת לקבוצה השנייה של עוצמת פעילות ופעילותה דומה מאד לזו של הפיטולקה, אם כי חלשה מעט יותר . Galiumהנו צמח לימפטי עדין, מהקבוצה הראשונה, התומך בפעילותם של השניים החזקים יותר. Zingiber ו-Glycyrrhiza נמצאים בפורמולה בכדי להגן על מערכת העיכול מפני השפעתם האגרסיבית של ה-Phytolacca וה- Stilingea, לשפר את הספיגה, וכן בכדי לשפר את טעמה של הפורמולה, על מנת שתהיה נוחה יותר לנטילה. מובן שהצגת הדברים באופן זה הינה פשטנית במידה ידועה, והמטרה הינה אך ורק להדגים עקרונות בסיסיים.
הכנת כמוסות מתמציות צמחי מרפא יבשות
עתה ניגש להדגים את אותם העקרונות על השימוש בכמוסות המכילות תמציות צמחי מרפא יבשות. כפי שכבר נאמר בפרקים הקודמים, קיימים ריכוזים שונים של תמציות יבשות. אנו מגדירים שתי קבוצות עיקריות של תמציות: הקבוצה הראשונה, תמציות יבשות רגילות (DE) והשנייה תמציות יבשות תקניות (SDE). הריכוז המקובל בראשונה הוא בדרך-כלל 5:1, בעוד שהתמציות התקניות מרוכזות הרבה יותר ועשויות להגיע אף לכדי ריכוז של 50:1, כמו במקרה של ג'ינקו (Ginkgo biloba). לכן הנושא כאן הנו מסובך מעט יותר, אך אל דאגה.
כאשר אנו רושמים פורמולה של כמוסות המכילות תמציות יבשות, איננו מגדירים כמויות באחוזים, כפי שעשינו עם הטינקטורות, אלא במיליגרמים. כך, בעצם, אנו מוודאים שכל צמח נמצא בפורמולה בכמות הרצויה על מנת להשפיע. לתמציות התקניות יש בדרך-כלל מינון מוגדר, התואם את ממצאי המחקרים הקליניים, בעוד שהמינון של התמציות הרגילות מעט יותר גמיש. לדוגמא:
mg 200 – Ext. Astragalus 5:1
mg 100 – Ext. Andrographis 16%
mg 50 – Ext. Zingiber 5:1
• מינון: 1-3 כמוסות TID.
ביאור:
זוהי פורמולה מעוררת חיסון, הכוללת צמח מעורר חיסון עדין בעל אנרגיה חמימה ומזינה דוגמתAstragalus במינון הגבוה ביותר. לצדו נמצא צמח מעורר חיסון קריר וארסי מעט דוגמתAndrographis במינון הממוצע, וכן צמח מניע, מחמם ומייבש דוגמת Zingiber במינון הנמוך ביותר. התמציות של Astragalus ושל Zingiber הנן בריכוז 5:1 ואינן סטנדרטיות, בעוד שתמצית ה-Andrographis מכוילת על 16% אנדרוגראפולידים.
כמוסה רגילה מספר 0 מכילה בממוצע 350 מ"ג של תמציות צמחי מרפא יבשות באבקה והמינון המומלץ של הרכב זה הנו 1-3 כמוסות TID, בהתאם לחומרת המצב ולטבע האדם הנוטל אותן.
מהלך הטיפול
כאשר אנו רושמים שילובי צמחי מרפא, חשוב לציין במרשם גם את הכמות אותה יש להכין עבור המטופל. גם כאן איננו נוהגים באופן שרירותי וקיימים מספר גורמים אותם יש לקחת בחשבון: מהצד האחד, על המטופל לקבל כמות מספקת של צמחי מרפא אשר תאפשר לקבל מושג מספק לגבי אופי ודרגת השפעתה. מהצד השני, איננו מעוניינים להשתמש מההתחלה בכמות גדולה של צמחי מרפא מכיוון שלעיתים התגובה של המטופל לצמחי מרפא אינה טובה ונאלץ לרשום הרכב צמחי מרפא אחר.
מתוך הדברים שנאמרו עד כה, ניתן להגדיר את הנהלים בהקשר זה כך:
• כאשר מדובר במצב אקוטי דוגמת סינוסיטיס זיהומי אקוטי, ניתן כמות צמחי מרפא המספיקה לכשבוע ולאחר סיום הפורמולה נשקול את המצב ונחליט אם וכיצד להמשיך. 250 מ"ל של פורמולה בטינקטורה היא הכמות המתאימה במקרה זה, או כאשר מדובר בכמוסות תתאים קופסא המכילה 100 כמוסות.
• גם כאשר מדובר בטיפול במצב הכרוני, ניתן תחילה כמות קטנה של 250 מ"ל טינקטורה או 100 כמוסות, על מנת לקבל מושג ראשוני לגבי תגובת המטופל לצמחי מרפא.
במידה שהתגובה תואמת את הציפיות ניתן לרשום, לאחר סיום כמות הצמחים הראשונית, כמות נוספת גדולה יותר: 500 מ"ל או 200 כמוסות.
בעבודה הקלינית אנו נוטים לעשות שינויים בהרכבי הצמחים בהתאם לשינויים במצבו של המטופל, ולכן בכל פעם שעולה הצורך "לחדש מרשם" למטופל אנו שוקלים מחדש את המצב ומקבלים החלטות מחודשות לגבי אופי המשך הטיפול והרכב הצמחים.
משך שימוש מומלץ
לא קיימים חוקים ברורים ומוגדרים לנושא משך השימוש בתערובות צמחי מרפא וכל מקרה דורש התייחסות לגופו של עניין. עם זאת ניתן להגדיר מספר עקרונות כך:
• במחלות כרוניות הנמשכות שנים אחדות, משך הטיפול המינימלי הנו שלושה חודשים ולעתים קרובות עשוי אף להימשך מספר שנים במהלכן עורך המטפל שינויים בפורמולה בהתאם לצרכים המשתנים של המטופל.
• במחלות אקוטיות עשוי הטיפול להמשך כשבוע עד שבועיים. בדרך-כלל מומלץ ליטול את התכשיר, או הרכב אחר המתאים לנסיבות – למשך כחודש נוסף, על מנת לוודא החלמה מספקת וכן על מנת למנוע הישנות המחלה במועד סמוך.
•כאשר נעשה שימוש בצמחי מרפא בעלי פוטנציאל רעילות גבוה, רצוי לערוך "רוטציה" בין הצמחים ולהחליף את הבעייתיים שביניהם לסירוגין מדי חודש-חודשיים.
אודות המחבר
גל מ. ראן (Cl.H, ND, MIHA, RH (AHG
חבר איגוד ההרבליסטים האמריקאי הרשמי ומראשוני העוסקים בישראל ברפואת צמחים קלינית מודרנית. בעל ניסיון קליני ואקדמי של מעל לעשרים וחמש שנה. משמש כמנהל מחלקת מחקר ופיתוח של חברת "ראן בוטניקלס".